דרדר ססגוני הוא מין יפה של דרדר, הצומח אך ורק במרומי החרמון. זהו עשב רב-שנתי שרוע, גובהו 3 ס"מ וקוטרו 15 ס"מ. הוא אינו קוצני, בניגוד לרוב מיני הדרדר: עלי המעטפת של הקרקפת (החפים) מכסיפים, שוליהם חומים, והם אינם נושאים קוצים של ממש כשאר בני סוגו אלא ריסים קצרצרים ועדינים בלבד, הנראים כזיפי-כסף. גם בכך, כמו בצבעו, הוא מזכיר את הדרדר הכחול. העלה אזמלי מוארך, לבדי ומלבין.
דרדר ססגוני פורח במאי–יוני. קרקפות פרחיו בולטות בצבע כחול–תכול נפלא, עם שמץ גוון סגול. פרחי ההיקף של הקרקפת עקרים, חסרים לחלוטין שחלה ואבקנים, והם גדולים בהרבה מפרחי המרכז. פרחי המרכז זעירים, כותרתם מצומצמת, וצבעם הכחול נתרם בעיקר על-ידי צינור האבקנים. הם א-סימטריים ונטויים, האוגן ניצב בזוית אל הצינור. מספר הפרחים בקרקפת קטן, והופעתה הכללית דלילה. הזרעון נושא בראשו ציצית קצרצרה.
דרדר ססגוני הוא מין נדיר, גדל רק במרומי החרמון, מרום של 1,500 מ' ועד 2,400 מ'. הוא גדל במדרונות חצציים, ואף שם אינו שכיח. זה מין חברותי, צומח בכתמים בקוטר של 3 מ' ובהם עשרות פרטים. הדבר מעיד כנראה על רביה וגטטיבית נמרצת באמצעות קנה-שורש זוחל. תפוצתו העולמית של המין משתרעת בהרים הגבוהים של המזרח התיכון, והחרמון הוא הגבול הדרומי של תחום תפוצתו.

בסוג דרדר 600 מינים, בארץ 22, מהם 5 אנדמיים לארץ-ישראל או לסביבתה הקרובה. מינים אחדים של דרדר מקובלים בגינות-נוי. העלים יוצאים בתחילת החורף בבסיס הצמח דוּרים-דוּרים, ונראה שזה המקור לשם הסוג בעברית ובערבית. העלים האלה נאספים על-ידי ערביי הארץ כירק לסלט, טעמם מריר עדין. רוב מיני הדרדר קוצניים. העלים והגבעולים אינם קוצניים, הקוצים מרוכזים בעלי-המעטפת (חפים), המקיפים את התפרחות. חפים אלה קרומיים או גלדניים, רעופים, ומסתיימים לרוב בקוץ. כל הפרחים צינוריים. הפרחים החיצוניים בקרקפת עקרים, חסרים שחלה, עלי ואבקנים. לעיתים הם גדולים יותר מפרחי המרכז, והם בלתי-נכונים (א-סימטריים), משמשים מעין שלט-פרסומת לקרוא מרחוק לחרקים המאביקים. הפרחים הפנימיים דו-מיניים, נכונים, כל אחד מהם זקוק להאבקה נפרדת. האבקה עצמית נמנעת בזכות הפרדה במועדי ההבשלה של החלק הזכרי (האבקנים) והחלק הנקבי (הצלקת): האבקנים מבשילים קודם, ורק אחרי כמה ימים מבשילה הצלקת. מנגנון ההאבקה מופלא, מומלץ להפעילו באמצעו קיסם ולעקוב אחריו: האבקנים בפרח מאוחים, יוצרים יחד צינור המקיף את עמוד העלי. המאבקים (שקי-האבקה שבראש האבקנים) פונים פנימה. כאשר מבשילה האבקה בתוך הצינור, הרי הצלקת (שבראש עמוד העלי החבוי בתוך הצינור) עוד לא בשלה לקלוט אבקה. חרק הנוגע בפרח בשל מחולל בפרח תגובה מדהימה: צינור האבקנים מתחיל "להתלבט", מתנועע בתנועה גלית, מתקצר, ואז הצלקת (שאינה מתקצרת) דוחפת כמו בוכנה גושיש אבקה אל ראש הצינור, וזה נדבק לחרק. כשיגיע החרק אל פרח אחר, שהצלקת שלו כבר בשלה ובולטת, הוא יאביק את הצלקת. הזרעים מצויידים לרוב בציצית, המסייעת לפיזורם ברוח.

כתב מייק לבנה