צפצפה שחורה היא עץ גבוה, נשיר ומהיר גידול. זן הצפצפה השחורה שמקורו בלומברדיה שבצפון איטליה (אם כי סוברים שגם לשם הובא בעבר ממרכז אסיה) הוא הנפוץ באירופה ובישראל. זן זה מתאפיין בנוף צריפי צר של עצי זכר כשהענפים מכסים עם עלוותם את הגזע לכל אורכו.

צפצפה שחורה משמשת ראשית לכל כעץ נוי ליצירת שדרות או כעצים בודדים בגינות ובפארקים.  היא העץ קצר חיים יחסית. גובהו מגיע ל-35 מ' ואף יותר, וקוטרו המקסימאלי בגובה החזה יכול להגיע יותר מ-2 מ'.

קליפת העץ הבוגר אפורה מחוספסת עם סדקים עמוקים.  עצתו לבנה ורכה. השימושים יערניים וחקלאים שלו בעולם הם כשוברי רוח במטעים ואף כמקור עץ לייצור גפרורים ותיבות. עליו טובים כמספוא לבקר. בהולנד משמשת הצפצפה, וגם הערבה, לייצור הנעליים המסורתיות העשויות עץ.

העלים דמויי לב, רחבים בבסיסם ומתחדדים לקצה חד ומוארך. צבעם ירקרק והם הופכים לצהובים בסתיו לקראת נשירתם.

צפצפה שחורה היא עץ דו ביתי ופרחיה הם חד מיניים. העצים הנטועים ברובם הגדול הם זכרים שנופם צריפי צר מאד. ריבויים נעשה מייחורים השומרים על תכונות עצי האב. עצי הנקבה בעלי נוף רחב יותר. 

לעצים הזכריים תפרחת מוארכת וצרה, באורך 8 ס"מ, דמוית שיבולת בצבע אדום שהופכת לכהה וממנה מתפזרת האבקה עם הרוח. תפרחות עצי הנקבה משתלשלות מהענפים והינן קצרות יותר וירוקות. הפריחה בחודשי האביב המוקדמים מקדימה או מקבילה לתחילת הלבלוב. העצים הנקביים עושים פירות באמצע הקיץ.

הפירות נישאים על צירי התפרחת. הזרעים מוקפים בשערות צפופות כאין צמר גפן ומופצים ברוח וגם נישאים בזרמי מים. 

השם של משפחת הערבתיים (Salicaceae) לה משתייך הסוג צפצפה מקורו ככל הנראה מהשפה הקלטית שבה צירוף שתי מילים המרכיבות שם זה: "קרוב למים" – דבר המאפיין את בית הגידול של העצים ממשפחה זו. השם הלטיני של הסוג צפצפה באנגלית ובלטינית פירושו כבעברית ויש כאן תצליל (אונומטופיה) לרחש המצפצף שמשמיעים עלי העץ עת עוברת בהם רוח. הצבע ה"שחור" של המין נובע מסדקי הקליפה של העץ הנראים ממרחק כנותנים צבע שחור לגזע.

צפצפה שחורה מוצאה ממרכז אסיה ומערבה באזור הממוזג. יש ויכוח בין החוקרים אם העצים הגדלים באירופה ובצפון אפריקה, לרבות הזן האיטלקי, מקורם טבעי או שהובאו מאסיה. הצפצפה גדלה היטב בטבע ליד נחלים ובשטחים מוצפים. במקומות יבשים יותר לרבות בגני נוי וחורשות בישראל נדרשת השקיה בכמויות גדולות בכדי לקיימה ולהביאה לגידול המהיר.

צפצפה שחורה ידועה כעץ שניתן להפיק ממנו תועלת רפואית. כבר המאה הראשונה לספירה ציין דיסקורידס היווני את פעילותה כנגד דלקת פרקים שגדון. כמו כן ידוע שניתן להכין ממנה תרופות משתנות וכנגד כאבים.

הסוג צפצפה כולל  25-35 מינים של עצי שלכת הגדלים כולם בחצי הכדור הצפוני באזורים הממוזגים קרים. 

בישראל נוסו בשנות ה-60 עצי צפצפה מכלוא בנטיעות לתפוקת עץ וכמה חוקרים וחקלאים אף ציפו מהן להפיק 8 מ"ק עץ לשנה לדונם. על אף השקיה מרובה ודישון שקיבלו השתילים בקרקע חקלאית הם לא הגיעו לרבע מהתפוקה שציפו מהם הנוטעים. חלקות של עצים כאלה היו ביגור ובגונן. 

בישראל נטועים עצי צפצפה שחורה כעצי נוי בישובים וליד מעיינות ונחלים. היא מצליחה בהשקיה באזורי השפלה ובעמקים. אינה מתאימה ואף לא ניטעה כעץ לייעור ע"י קק"ל.

כתב צבי אבני