ארכובית הלבנון

הדפסה
  Polygonum libani שם מדעי
ארכוביתיים
Polygonaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
עגול צורת הגבעול
שיח ובן-שיח צורת חיים
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

ארכובית הלבנון
צילום: © ערגה אלוני   חרמון, אוגוסט
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

מידע נוסף

ארכובית הלבנון היא צמח נדיר מאוד שנמצא עד היום בארץ אך ורק בדולינות החרמון. זה בן-שיח שרוע, שגובהו אינו עולה על 30 ס"מ, וענפיו המעוצים קצרים ומסתתרים מתחת לחלקיו הירוקים הדחוסים. הגבעולים הירוקים קצרים. העלים קטנים, מסורגים, יושבים כמעט. צבעם ירוק-כחול, שפת העלה – תמימה. בבסיס כל עלה שני עלי לוואי קרומיים מאוחים לשופר העוטף את הגבעול.
ארכובית הלבנון דומה מאוד לארכובית הארזים הנפוצה באותו בית-גידול. ההבדל הבולט ביניהן הוא הימצאות עורקים בולטים בצדו התחתון של העלה בארכובית הארזים, והיעדרם של עורקים כאלה בארכובית הלבנון. 
הפרחים ערוכים בחיקי העלים העליונים. צבעם ורוד, חלקם הפנימי כהה יותר מההיקף. אבקנים – 8, וורודים. 
ארכובית הלבנון היא צמח ים-תיכוני הררי. גדלה בסוריה ובלבנון במקומות רטובים יחסית.
בארץ, כאמור, היא ידועה ממספר דולינות בחרמון, שם היא גדלה באדמה חומה כבדה למחצה.
הסוג ארכובית (המתחלק כיום לשני סוגים, ראה להלן) כ-250 מינים מוסכמים ומינים רבים מסופקים. בישראל נאספו 18 מינים, המחולקים לשתי קבוצות עיקריות: 5 מינים שבהם הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית שיבולת צפופה והם רב-שנתיים (מינים אלה נמנים כיום עם הסוג Persicaria, אך שם הסוג העברי נשמר והוא עודנו "ארכובית") ו-13 מינים שבהם הפרחים בודדים או בקבוצות בחיקי עלים, בהם מינים חד-שנתיים ורב-שנתיים (אלו הם בני הסוג Polygonum).
כתבה ליאורה קרת



תמונות נוספות:

הצמח במקורות

צורת עלי הלוואי, הדומה לשופר, הזכירה לאבותינו את האבוב שבו ניגנו בבית-המקדש: "אבוב היה בבית המקדש. חלק היה, דק היה של קנה היה" (ערכין י').
במשנה הוא מופיע גם "כאבוב רועה": "אין אוכלין איזוב-יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים. אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוב-רועה" (שבת י"ד, ג'). הגמרא גם מפרשת " חוטרא דרעיא" (חוטר הרועה) כך : "ענף שגדל יחידי שאין לו ענפים אילך ואילך" (הכוונה לעלים).
אוריה פלדמן וברוך צ'יזיק מזהים את אבוב הרועים עם הארכובית השבטבטית. לברוך צ'יזיק יש גרסה משלו למונח אבוב: "פקעי הגבעול גדלים ומבקיעים להם דרך בתוך הנדן הקרומי, נשארת אחרונה קיימת בצורת צינור מנוקב, ומכאן כנראה השם העברי 'אבוב של קלאין' (כלים פרק ב', ג')". אבוב של קלאין הוא כלי מלא נקבים לקליית שיבולים, גרעינים וכד'.
בפי הערבים הוא מכונה בשם "עצת אל ראעי", שפירושו מקל הרועים,מה שמראה על זיקה לשמו הקדום.
בפי הרמב"ם הוא נקרא מטה הרועה.

פולקלור ורפואה עממית
כבר בימי אבותינו, ובהמשך, בימי הביניים, היה בשימוש לצורכי ריפוי:
הגמרא מפרשת "ושותה אבוב-רועה - אבוב שהרועה נותן עליו מים ושותהו. והוא טוב למי שנזוק על ששתה מים מגולים והוא סגולה לבני מעיים" (שבת י"ד, ג').
הרמב"ם מונה אותו "בין הסמים הקרים והרטובים בשלישית; ויש בו הרתעה למורסות החמות ומפסיק הדם"
לפי דיאוסקורידס , הרופא היווני שחי מהמאה הראשונה לפסה"נ, היו משתמשים לפנים במיץ הגבעולים והעלים לרפואה נגד עצירת שתן ומחלות אחרות.
כיום ישנן תרופות רבות המיוצרות מארכובית זו ואחרות המשמשות לריכוך העור.
במישרה של הצמח השתמשו גם נגד הכשת נחשים ארסיים. הרמב"ם מונה אותו "בין הסמים הקרים והרטובים בשלישית; ויש בו הרתעה למורסות החמות ומפסיק הדם" (מרגיע את חומרת הדלקות). בימי הביניים שימשה אבקה שנעשתה משורשי הצמח כתרופה נגד אבעבועות שחורות, לריפוי סכרת, לכיווץ רקמות, לעצירת שטפי דם ולגרימת הפלות מלאכותיות.

מעניין שגם הפלחים משתמשים במשרה הצמח נגד אבנים בכליות. יהודי תימן מכנים את הארכובית בשם ע'תרוב. העלים הכתושים ניתנים לאכילה נגד הרעלה, שגרמה שתיית מי באר, שהסתבר כי גם נחש שתה מהם והרעילם. כמו כן עלים כתושים משמשים לריפוי פנימי נגד כאבי בטן. לריפוי חיצוני משתמשים בעלים כתושים לריפוי פצעים וגרב.

ברפואה המודרנית גילו, שהחומרים הפעילים בצמח משמשים כסם מכווץ. לעצירת דימומים מרתיחים 0.6 גרם אבקת שורשים בתוך חצי ליטר מים ומניחים על הפצע. תה או מרתח מעלי הארכובית משמשים כחומר יעיל לגרגור נגד פצעים בפה, ונגד דלקת גרון ושקדים. העלים הטריים נלעסים לחיזוק הלסתות ולייצוב שיניים נעות.
 מתוך ילקוט הצמחים לנסים קריספיל

 

israelbiz- בניית אתרים