משפחת הקטניות   Fabaceae



כתבה ערגה אלוני ערך עמרם אשל 

במשפחה זאת נכללים עכשיו הצמחים שהיו בעבר בשלוש משפחות נפרדות: הפרפרניים, המימוזיים והקסאלפיניים. לפי השינויים בסיסטמטיקה שנעשו בשנים האחרונות אלו נחשבות לתת-משפחות של הקטניות. השם המדעי של המשפחה, נקרא על שמו של הסוג אליו שייך פול הגינה.

תת-משפחת הפרפרניים:
השם העברי הוא תרגום של השם המדעי הקודם Papilionaceae 
משפחה זו היא אחת המשפחות הגדולות בעולם הצמחים. היא כוללת עשבים חד ורב שנתיים, שיחים, בני שיח ועצים. מספר הסוגים עולה על 400 ומספר המינים מעל 9000.

תפוצת המשפחה בחצי הכדור הצפוני נרחבת בעיקר באזורים ממוזגים, באזור הים תיכוני וגם במדבריות.
המשפחה בעלת ערך כלכלי רב. הצמחים הנמנים עליה חלקם צמחי מאכל חשובים כמו סויה, שעועית, אפונה, פול, חימצה (חומוס), מאחדים מפיקים שמן כמו מהסויה. בשנים האחרונות משמש שמן הסויה לא רק למאכל אלא גם לייצור תחליף לדלק הדיזל. צמחים חשובים אחרים ממשפחה זאת הם צמחי מספוא כמו תלתן ואספסת וצמחי תעשייה כמו ניל הצבעים ממנו מפיקים את הצבע הכחול המוכר כאינדיגו. על משפחה זאת נמנים גם צמחי מרפא כמו שוש קרח הגדל על גדות נחלים שמשורשיו מפיקים חומר מרפא ומשקה. מינים לא מעטים משמשים כצמחי נוי כמו מיני תורמוס, טופח ריחני, מיני קדד, כסיה רוביניה ועוד. הטופח הריחני מילא תפקיד חשוב בהתפתחות המדע היות וזנים של מין זה בצבעים שונים שימשו את המדען הצ'כי גיאורג מֶנְדֶל במחקריו שהביאו לגילוי עקרונות התורשה.

שורש הפרפרניים הוא שורש שיפודי המסתעף בקרקע. צמחים רבים ידועים כמעמיקי שורש, לדוגמה הרותם. אך יש צמחים, כמו השעועית למשל, שחלק חשוב של מערכת השורשים שלה נוצר מקבוצת שורשים הגדלים מבסיס הגבעול.

צמחי הפרפרניים יוצרים קשר סימביונטי עם חיידקי ריזוביום קושרי חנקן המצויים בקרקע. חיידקים קושרי חנקן מתיישבים בשורש ומספקים לצמח תרכובות חנקן. אפשר לזהות קשר זה ע"י הימצאות פקעיות קטנות על השורשים בקרקע. על כן חלק מהצמחים מהפרפרניים משמשים כ"זבל ירוק". את הצמחים המשמשים למטרה זאת אין החקלאי קוצר ואוסף אלא מצניע את כל הצמח הירוק בקרקע ועל-ידי כך הקרקע מועשרת בתרכובות המכילות חנקן מבלי שהחקלאי יוסיף לה דשן או זבל.
עלי הפרפרניים לרוב מורכבים מעלעלים. אם לעלה שלושה עלעלים הוא נקרא תלתני ואם הוא בעל עלעלים רבים הוא מנוצה. לחלקם קנוקנות העוזרות לצמח להיאחז בצמחים אחרים או בעמודים על מנת לטפס לגובה.

הפרח דו מיני בעל חמישה עלי גביע ירוקים שאינם שווים בגודלם. עלי כותרת חמישה, השונים בגודלם ובצורתם, ומסודרים בסידור מיוחד. במרכז,עלה גדול קרוי מפרש, משני צידי הסירה במרכז נמצאים שני עלים הקרויים משוטים ובמרכז שני עלים היוצרים מבנה דמוי סירה. האבקנים מספרם 10 לעיתים אבקן אחד מנוון. זירי האבקנים מאוחים בחלקם אלה לאלה והם עוטפים חלקית את השחלה העילית אשר לה צלקת בולטת. הפרחים מכילים צוף המושך אליו חרקים. האבקת הפרחים נעשית לרוב ע"י חרקים. מיני פרפרניים יצרו מנגנונים מיוחדים העוזרים לחרקים המבקרים את פרחיהם לאסוף אבקה. לדוגמה, מפרחי התורמוס נשלפת האבקה מהאבקנים החבויים בין עלי הסירה, בדומה למשחה הנלחצת מתוך שפופרת. האבקה נדבקת לגוף החרק ומועברת לצלקת העלי של פרחים אחרים בני אותו מין.

הפרי תרמיל לרוב נפתח ע"י שתי קשוות והוא מכיל זרעים בודדים או רבים. הזרעים מחוברים לתרמיל בעורק הגב. יש פרפרניים שקשוות התרמיל נפרדות ומסתלסלות ועל-ידי כך הזרעים מתפזרים לסביבה. תרמילים של מינים אחרים ניתקים בשלמותם או מתפרקים לקטעים. הזרעים בעלי קליפה קשה המעכבת את הנביטה. רק לאחר קליטת מים דרך פתח בקליפה (הפומית) מתרכך הזרע ותתחיל נביטה. תופעה מעניינת נוספת היא יצירת תרמיל בקרקע. בצמח אגוז אדמה (בוטן). עוקץ הפרח מתארך ומתכופף לאחר ההפריה וחודר לקרקע. יצירת הפרי והבשלת הזרעים של מין זה מתרחשת מתחת לפני הקרקע.

בארץ גדלים צמחים מהפרפרניים כצמחי בר ורבים הם גם צמחי גן. מצמחי הבר המוכרים ראוי להזכיר את מיני החד שנתיים - תורמוס, לוטוס, תלתן, שברק, בקיה, טופח, אפון, גרגרנית, קדד ועוד. מהשיחים - הגה, רותם, אחירותם, רתמה, שברק ועוד רבים אחרים.
מבין העצים והשיחים שהם צמחי גן - רוביניה בת שיטה ומיני כסיה.

סויה Glycine
סוג סויה כולל 75 מינים ועשרות זנים. המין הנפוץ ביותר בתרבות הוא G. max .
הסויה היא צמח חד שנתי שהתגלה בסין לפני 4000 והתפשט מסין לשאר חלקי המזרח הרחוק. לאירופה ולאמריקה הגיע רק במאה ה-19. כיום הוא מהווה גידול חקלאי באזורים רבים בעולם כמו ברזיל, ארגנטינה סין והודו. ארה"ב לבד מייצרת כ-55% מתצרוכת הסויה בעולם. הצמח שעיר וענף, בעל עלים מורכבים תלתניים ופרחים קטנים. התרמילים ירוקים אך בזנים שונים צבעי התרמיל אחרים. בתרמיל מצויים עד 4 זרעים. עם ההבשלה התרמיל מתייבש והזרעים מתקשים. פולי הסויה (הזרעים), אוצרים בתוכם מעל -40% חלבון (המכיל מספר רב של חומצות אמינו) בריכוז גבוה. 20% שמן, כ-20% סיבים (המסיסים במים) והיתר חומרים אחרים כמו פחמימות, ויטמינים ומינרלים שונים. פולי סויה משמשים במקומות רבים בעולם מרכיב חשוב המוצע כמזון טבעי או מעובד בצורות שונות. את הפולים מתסיסים במים ומכינים מהם מוצרים רבים כמו: טופו, חלב, גבינות, סויה צ'נקס (גושים ללא שמן המשמשים תחליף לבשר), משקאות ומעדנים. כמו כן שמן קמח ומוצרים שונים לתעשייה.
בפולי הסויה מצוי גם חומר הנקרא פיטואסטרוגן (הדומה במבנהו להורמון האסטרוגן ביונקים). בגוף האדם החומר מאזן את רמת האסטרוגן (הורמון מין נקבי). על כן לאחרונה נשמעת ביקורת של כמה חוקרים על השימוש המוגבר בפולי סויה העלול לשנות את האיזון ההורמונלי בילדים.

תת-משפחת המימוזיים:

תת-משפחת הקסאלפיניים:
צמחי משפחת הקסלפיניים קרובים מבחינת מוצאם למשפחת הפרפרניים.
במבט ראשון עלול המתבונן בפרח קסלפיני לחשוב שמדובר בפרט מהפרפרניים. אולם בחינה נוספת של הצמח תגלה מיד את ההבדל במבנה הפרח. אך גם כאן הפרחים לרוב בולטים, צבעוניים וגדולים עם מבנה המזכיר במשהו פרפר.
עם המשפחה נמנים עצים שיחים ומטפסים שמוצאם מהאזור הטרופי. יש בה כ-150 סוגים ו-2200 מינים. חלקם בעלי ערך כלכלי רב, בעיקר בהיותם מנוצלים לקורות בניין ולחרושת, וכעצי יער ונוי.
בארץ מוכרים לנו מספר עצים הנמנים עם משפחה זו כמו חרוב המאכלס את המורדות המערביים בכרמל והוא נפוץ גם כצמח תרבות. פֵּרותיו נאכלים בידי אדם ובעבר שימשו גם כמזון לבעלי חיים.
עץ נוסף המפאר את החורש הים תיכוני הוא כליל החורש המרהיב בפריחתו הארגמנית בטרם הלבלוב.
מספר עצי נוי נפוצים מפארים את גינות הנוי בפריחתם כמו: בוהיניה, בפריחתה הלבנה או הארגמנית, וצאלון הפורח באדום ונראה כמו מטרייה לוהטת. כמו כן מוכרת כסיה בפרחיה הצהובים, ופרקינסוניה שהיא עץ נפוץ, קוצני פליט תרבות.
העלים מורכבים מנוצים פעם אחת או פעמיים, שפתם של העלעלים לרוב חלקה. לעצים אחדים עלים גדולים במיוחד המגיעים לאורך של כ-40 ס"מ (כמו לצאלון). למספר מינים עלים פשוטים.
הפרחים דו מיניים. לעיתים רחוקות הם חד מיניים. בלתי נכונים. מספר עלי הכותרת 5 .
בשונה מהפרפרניים, העלה העליון הגדול (בפרפרניים הוא המפרש) הוא הפנימי מבין החמישה. בכל אחד מצדיו מצוי עלה כותרת נוסף המכסה אותו חלקית.
מספר עלי הגביע 5 גם הם אינם אחידים בגודלם. מספר האבקנים 10 או פחות, זיריהם מאוחים או מפורדים. בצמחים אחדים הזירים ארוכים ובולטים מהפרח (צאלון בוהיניה).
השחלה עילית עשויה מעלה שחלה אחד. הפרי תרמיל יבש או בשרני. לעצים אחדים תרמילים ארוכים וקשים. הזרעים בצמחים אחדים נובטים רק לאחר ששויפה שכבתם החיצונית הקשה.