משפחת הקזואריניים בסדרת האלונאים (Fagales, שבה גם אלוניים ועוד 5 משפחות חסרות ייצוג בבר בישראל), כוללת 4 סוגים ויותר מ-90 מינים. הקזואריניים התפתחו בתחילת עידן האיאוקן, לפני כ-56 מיליון שנה ותפוצת מיני המשפחה משתרעת באזורים הטרופיים, הסוב-טרופיים והממוזגים-חמים, בעיקר בדרום-מזרח אסיה ובאוסטרליה.
שם המשפחה, Casuarinaceae, על שם הסוג קזוארינה, Casuarina, בהשראת העוף האוסטרלי, חסר יכולת התעופה, קזואר, משום שענפי עצי הקזוארינה הדקים והתלויים מזכירים את כסות הנוצות הייחודית של עוף זה.
הקזואריניים הם שיחים ועצים ירוקי עד. מהענפים הראשיים מסתעפים ענפונים צפופים, חוטיים, עדינים, מרובעים בחתך-רוחב, עשויים פרקים-פרקים, בבסיסם הם קצרים מאוד ובהמשך ארוכים יותר, תלומים לכל אורכם, בחריצי התלמים מרוכזות פיוניות. העלים מנוונים לכדי קשקשים ירוקים, מכוסים שערות קצרות בצעירותם, ערוכים בדורים של 20-4, בהתאם למספר התלמים שעל פני הענפון, חובקים את מפרקי הענפונים. הפרחים זעירים, נכונים, חד-מיניים והתפרחות ערוכים בעגילים (catkins), צבר גלילי של פרחים חד-מיניים מרובים, הערוכים על ציר מרכזי, כאשר הפרחים הזכריים ערוכים בקצה הציר והפרחים הנקביים ערוכים בצברים כדוריים על ענפי-תפרחת צדדיים. הצמחים חד-ביתיים (בהם התפרחות הזכריות והנקביות ערוכות על אותו פרט), או דו-ביתיים (בהם פרטים נפרדים נושאים תפרחות זכריות או נקביות בלבד). בבסיס כל פרח חפה דמוי-שן ו-2 חפיות קשקשיות צדדיות. הקזואריניים הינם מואבקי-רוח. הפרחים הזכריים-אבקניים ירוקי-עד, מקובצים בשיבולת, לכל פרח עלה-עטיף קשקשי אחד, או שניים, נושרים בעת ההאבקה. בכל פרח אבקן יחיד, המאבקים בני 2 לשכות, משחררות אבקה בעזרת סדקי אורך. הפרחים הנקביים-עליניים חסרי עטיף ובהם השחלה עילית, עשויה שני עלי-שחלה מאוחים, היוצרים 2 מגורות, רק הקדמית שבהן פוריה, מכילה 2 ביציות, ממנה עולה עמוד-עלי קצר (לעתים 2 עמודי-עלי), נושא צלקת בת שתי אונות סרגליות, אדומות. הפרי, אגוזית דמויית-איצטרובל מעוצה, הוא למעשה צבר של פירות, הערוכים בדורים צפופים, כאשר 2 החפיות של כל פרח התפתחו לקשוות. בהבשלת הפרי הקשוות נפרדות ומשחררות כנפית המכילה זרע אחד, חסר אנדוספרם, שבו עובר זקוף, בעל 2 פסיגים גדולים, פרושים (לעתים-קרובות יש בזרע יותר מעובר אחד).
אחדים ממיני הקזואריניים משמשים כצמחי-נוי בארצות חמות. באזורים בהם הם גדלים בבר גזעיהם משמשים לעתים לייצור קורות לבנין. יש ומשתמשים בהם כשוברי רוח, או לייצוב חולות נודדים. בשורשי מינים אלה ישנן התעבויות המכילות חיידקים מקבעי-חנקן.
בישראל מיני קזוארינה אחדים שניטעו לנוי וכשוברי-רוח, לעתים כשדרות בשולי דרכים בין-עירוניות. משפחה זו אינה מיוצגת בבר ולפיכך מיניה לא נכללים בפלורה של ארץ-ישראל.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
|
קזוארינה דקיקה |