הפריחה חלה על ענפים משנה קודמת, התפרחות מסיימות דמויי מברשת באורך 8 ס"מ, צבע המברשות אדום והן בולטות, ומופיעות באביב ובקיץ. השיח מתעצה עם השנים, וכדי לשמור על מופע נאה כל השנה, מומלץ לגזום מדי שנה כדי לעודד את התחדשותו.
מתאים לשתילה בכל אזורי הארץ, בתנאי שמש מלאה, ובמגוון קרקעות, רצוי מנוקזות. כמו מרבית מיני המללויקה, הוא עמיד לקור וליובש. הצמח נחשב לחסכן במים. בשנים הראשונות מומלץ להשקות באופן סדיר כדי שיתבסס בגן, ובהמשך, אפשר להסתפק בהשקיה אחת לחודש, בחודשי הקיץ. אינו נתקף במזיקים או במחלות. לפי הספרות מין זה עמיד לרוחות עם רסס ים, לפיכך מומלץ לבחון אותו בנטיעה בקו החוף. הוא מתאים לשתילה בגנים גדולים, בפארקים, בצדי דרכים. אפשר לשלבו בשיחייה בשילוב עם מינים חסכני מים נוספים.
הריבוי מזרעים. ניתן לאסוף את ההלקטים מהשיח, להניח על נייר לבן בחדר, והזרעים ישתחררו לנייר. מומלץ להנביט באביב במצע הנבטה מאוורר, ולשמור על לחות המנבטה. לאחר הנביטה מעתיקים לעציצים.
הסוג מללויקה, מונה יותר מ-170 מינים והוא כולל עצים גבוהים, שיחים ובני שיח, ותכונה משותפת שכולם שהם ירוקי עד. ברשימת צמחי הנוי של משרד החקלאות, רשומים כ-35 מינים וזנים של מללויקה הגדלים בארץ. מוצא מרבית המינים ביבשת אוסטרליה, מכל רחבי היבשת ומתנאי אקלים מגוונים.
המינים הרבים והמגוונים, מותאמים לתנאי אקלים וקרקע שונים, ומינים רבים מצטיינים בתנאי יובש, בתנאי הצפה ובמליחות. חלק גדול מין המינים עשוי להגיע לגיל 100 שנים ויותר. מרבית מיני המללויקה פורחות באביב ותחילת הקיץ. המינים הפורחים בצבע אדום, נחשבים למושכי ציפורים.
כתבה סימה קגן
