שיטת הנילוס היא עץ בגובה 5-20 מ' עם צמרת צפופה מעוגלת. הגזע והענפים כהים, קליפתם סדוקה ונוזל ממנה שרף אדמדם. לפי החלוקה הסיסטמתית המתוארת להלן משויך מין זה כיום לסוג Vachellia.הלבלוב הצעיר שעיר והענפים חלקים וצבעם אפור. קליפת הגזע והענפים הראשיים עבה וסדוקה וצבעה כהה.
העצה קשה וכבדה צבעה חום אדמדם בליבתה. העלים מנוצים פעמיים ולהם 3-6 זוגות סעיפים המכילים 10-30 זוגות עלעלים באורך 7מ"מ כל-אחד. בבסיס זוג הסעיפים האחרון יש בלוטה. לעץ הצעיר עלי-לוואי שהם זוגות קוצים אפורים, ישרים וארוכים באורך 5-7.5 ס"מ.

לעצים הבוגרים בד"כ אין קוצים. התפרחות כדוריות, קוטרן 1-2 ס"מ, צבען צהוב-זהוב והן נישאות על עוקצים באורך 2-3 ס"מ. מיקום התפרחות בקצות הענפים. התרמילים שעירים ולבידים בצבע אפור בהיר באורך 10-15 ס"מ, ישרים או כפופים במקצת ומחויצים בין הזרעים.

בשיטת הנילוס הוגדרו תשעה תתי-מינים הנבדלים זה מזה בצורת התרמילים ובבתי הגידול שלהם. היא נפוצה מאזורים יבשים ומדבריות קיצוניים ועד אזורים מוצפים וגדות נהרות, ומגיעה עד גובה 1,500 מ'. שטח תפוצתה משתרע באפריקה ממצרים בצפון ולרוחב המגרב והסהאל עד מוזמביק ודרום אפריקה, ובדרום אסיה מחצי האי ערב דרך פקיסטן והודו עד בורמה.

התרמילים והעלים של שיטת הנילוס משמשים כמזון להזנת צאן ופרות והפצת הזרעים נעשית ע"י הבהמות הניזונות מהתרמילים. בהודו התרמילים היבשים משמשים גם הם מזון לעופות ומספוא לבעלי חיים.
זרעים קלויים של שיטת הנילוס משמשים כתבלין. הטנינים המופקים מתרמילים ירוקים משמשים לתעשיית העורות. כמו"כ מפיקים מהשרף של העץ דבק, שנקרא גומי ערבי(Gum Arabica), ומהתרמילים מפיקים צבעים ודיו. תרופות למחלות ונגעים שונים מופקות מחלקי העץ השונים.

שיטת הנילוס משגשגת בהשקיה. היא ניטעה גם באוסטרליה (שם הוגדרה כמין פולש), בסין, בארה"ב, בדרום אמריקה ובאזורים שאינם מצויה בהם באופן טבעי באסיה ובאפריקה. העצה משמשת להסקה וגם ליצירת מוטות ולשימושים חקלאיים נוספים.

תפוצה בישראל: לא נפוצה בנטיעות. שיטת הנילוס ניטעה ע"י קק"ל רק במספר מקומות מצומצם בנגב (בנחל סוללים נמצא עץ מפותח בין עצי ינבוט ושיטים אחרות). עץ גדול, שניטע או הגיע בדרך אחרת, הועתק מתחנת הרכבת ברחובות לגבעת הקיבוצים הסמוכה בה פעל בעבר מתקן איילון לייצור תחמושת.
שמו של הסוג שיטה Acacia ניתן במאה הראשונה לספירה, ע"י הרופא והבוטנאי היווני פדניוס דיוסקורידס, על בסיס המילה היוונית akis (אקיס) שפירושה קוץ, למין שיטת הנילוס שנחשב כבעל סגולות רפואיות חשובות. במאה ה-18 קבע החוקר ליניאוס את המין שיטת הנילוס כמין המתאר את הסוג שכלל מאוחר יותר 1300 מינים של שיטים אפריקאיות, אסייתיות ומאוחר יותר גם אוסטרליות ואמריקאיות. המאפיינים של הסוג הם עלים נוצים פעמיים ותפרחת כדורית או מאורכת שבה פרחים צפופים רבים עם עלי כותרת קטנים שמוסתרים בין אבקנים הרבים. בסוג זה האבקנים חופשיים ואינם מאוחים בבסיסם. ברבים מהמינים יש בבסיס כל עלה שני עלי-לוואי שהם קוצים קשים וחדים.


שמו של הסוג שיטה Acacia ניתן במאה הראשונה לספירה, ע"י הרופא והבוטנאי היווני פדניוס דיוסקורידס, על בסיס המילה היוונית akis (אקיס) שפירושה קוץ, למין שיטת הנילוס שנחשב כבעל סגולות רפואיות חשובות. במאה ה-18 קבע החוקר ליניאוס את המין שיטת הנילוס כמין המתאר את הסוג שכלל מאוחר יותר 1300 מינים של שיטים אפריקאיות, אסייתיות ומאוחר יותר גם אוסטרליות ואמריקאיות. המאפיינים של הסוג הם עלים נוצים פעמיים ותפרחת כדורית או מאורכת שבה פרחים צפופים רבים עם עלי כותרת קטנים שמוסתרים בין אבקנים הרבים. בסוג זה האבקנים חופשיים ואינם מאוחים בבסיסם. ברבים מהמינים יש בבסיס כל עלה שני עלי-לוואי שהם קוצים קשים וחדים.
בשנת 2005 הוחלט בכנס הבוטני הבינלאומי לחלק את המינים הרבים של הסוג לחמישה סוגים נפרדים. המינים האפריקאייים והאסייתיים הועברו לסוג Vachelliaשכולל 163 מינים והסוג Senegalia, שכולל 203 מינים. השיטים האמריקאיות חולקו לסוגים Acaciella, שכולל 15 מינים והסוג Mariosousa, שכולל 13 מינים.

בסוג Acacia נשארו יתר המינים (960) שמקורם באוסטרליה ובאיי האוקיינוס השקט. מן הראוי לציין שלא כל הבוטנאים קיבלו חלוקה זאת ואין לגביה הסכמה מלאה. בעברית עדיין לא נקבעו שמות לארבעת הסוגים החדשים.
הסוג שיטה נכלל בעבר במשפחת המימוזיים ,Mimosaceae שהיו מי שקראו לה בעברית משפחת השיטיים, היות והשיטה היא צמח הבר המקומי הבולט ממשפחה זאת. כיום השיטה נמנית על תת-משפחת המימוזיים במשפחת הקטניות Fabaceae.

כתב צבי אבני