ינבוט השדה הוא עץ תת-קרקעי, שרק קצה צמרתו מציץ מעל פני הקרקע. הוא מגלה הסתגלויות מופלגות לשמש כעשב-רע בשדות עם קרקע עמוקה, וקשה להיפטר ממנו. בחפירות ארכיאולוגיות בתל חצור התגלו בעומק של 8 מ' מתחת פני הקרקע ענפים תת-קרקעיים שלו בקוטר של 10 ס"מ. שורשיו הדקים יותר מעמיקים עד 25 מ'. מעל פני הקרקע זהו שיח מסועף שגובהו השכיח 30 ס"מ, עיתים כפליים מכך ואף הרבה יותר. לינבוט השדה מערכת קני שורש מעמיקה ומסועפת היוצרת מעין עץ תת-קרקעי, שרק קצה צמרתו מציץ מעל לקרקע, וכתמים נרחבים של שיחים קשורים זה לזה כמו ענפיו של עץ תת-קרקעי אחד העשוי להשתרע על פני שטח של כמה דונמים. מעל פני הקרקע נראה הענף כשיח סבוך שענפיו זיגזגיים קלות, מכוסים לאורכם בקוצים מאונקלים קטנים. העלה מנוצה פעמיים. הצמח נשיר לפעמים בסוף הקיץ. השם ינבוט מקורו בערבית.
ינבוט השדה פורח בקיץ, בין מאי לאוגוסט. התפרחת היא שיבולת או קרקפת, מזכירה את התפרחת של קרובתו השיטה. צבע הפרח צהוב חיוור, והוא מהוה מקור מזון חשוב לדבורים בקיץ, צמח-דבש מצויין. הפרי מוזר, נראה כעפץ. צורתו כביצה או בוטן (אגוז-אדמה) עם תפיחות בלתי סדירות. מרקמו ספוגי, עם קליפה חומה גלדנית. הפרי אכיל בשעת הדחק.
ינבוט השדה גדל בשדות עם קרקע עמוקה, וכן במליחוֹת, בצידי דרכים, בקרבת מעיינות ובגדות-נחלים, בעיקר בגאון-הירדן, שם הוא מגיע לגובה של 4 מ'. חובב חום. נפוץ בארץ בעמקים ובשפלות בחבל הימתיכוני, וגם בעמק הירדן ובערבה.
מפיקים ממנו תרופות נגד עצירות. ברפואה העממית הוא משמש גם נגד טחורים, כאב-שיניים, סוכרת, עצירת השתנה, אבנים בכליות, פגעים בעור, עויתות ודימום.
תפוצתו העולמית משתרעת בעיקר במערב אסיה, גם הלאה מערבה.
בסוג 40 מינים, רובם באמריקה הטרופית. בארץ מין יחיד.

כתב מייק לבנה