איקלאה דמויית-ספוטה

הדפסה
  Euclea pseudebenus שם מדעי
  Cape Ebony Common name
אפרסמוניים
Ebenaceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
תמים שפת העלה
נטע אדם בית גידול
עגול צורת הגבעול
עץ צורת חיים
אפריקה, דרום מוצא
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צמח מיובא

איקלאה דמויית-ספוטה
צילום: © שרה גולד   אילנות, 5-2014
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

מידע נוסף

איקלאה דמויית-ספוטה אוקלמה בישראל לראשונה לפני כ-30 שנה ע"י סיד איבקר ז"ל  ונשתלה בחוות-הנוי שבעמק חפר.  מה שנראה זמן רב כשיח גדול הלך והתפתח לעץ קטן, רב-גזעים, שקסם צניעותו ונופו הבכותי כובשים את הלב. מקור העצים הוא מזרעים שהגיעו מהגנים הבוטניים בדרום אפריקה.
איקלאה דמויית-ספוטה גדלה עד לגובה של 8  מטר, בקצב צימוח בינוני. היא ירוקת-עד עם צמרת נוף  מעוגלת. העלים מסורגים, מוארכים, צרים ודקים.  אורך העלה 4 ס"מ  ורוחבו פחות מחצי ס"מ. צבע העלה בחלקו העליון ירוק-כחלחל ובצידו התחתון  ירוק-זית עד אפור. ענפי העץ דקים, משתלשלים כלפי מטה ומעניקים לעץ  את המופע הבכותי.
באביב, מופיעים הפרחים בחיקי העלים. הם קטנים, צבעם ירוק-צהבהב וכמעט שלא נראים. הצמח הוא דו-ביתי, כלומר יש עצים בעלי פרחים נקביים ועצים אחרים בעלי פרחים זכריים. רק העצים שלהם פרחים נקביים יחנטו פירות. הפרי הוא גרגר קטן ובשרני, קוטרו  8-5 מ"מ בלבד, צבעו בתחילה ירוק ועם ההבשלה, לקראת הסתיו, הופך צבעו לשחור. הפרי אכיל, לא טעים במיוחד אבל חביב על ציפורים.
לשתיל הצעיר יש נטייה לפתח מבסיסו מספר רב של ענפים. מומלץ להשאיר רק 5-3 ענפים כאלה שבהמשך יהוו את שלד העץ, ואת יתר הענפים לגזום. עם התבגרות העץ, ענפים אלו מתעבים ויוצרים גזע קישוטי מיוחד ובולט, בעל צבע אפור-כהה עד שחור, מחוספס וסדוק ובעל מקטעים מלבניים. מומלץ גם להרים את נוף העץ עם התבגרותו לגובה של 2-1 מטר כדי לחשוף ולהבליט את הגזעים.
לעץ כושר עמידות בתנאים קשים: הוא עמיד בקרה וגם בקרינת שמש חזקה ובטמפרטורות גבוהות. מצטיין באזורים שחונים כמו הנגב, הערבה ובקעת ים המלח, וגם באזורי הארץ האחרים. עמיד למזיקים ומחלות. הוא מתאים לשתילה בשמש מלאה, ברוב סוגי הקרקעות. בחוות הנוי הוא גדל על גבי קרקע נזזית אטומה ובקריית-גת על קרקע נתרנית כבדה. ייתכן שכמו האפרסמון, הוא עמיד גם בקרקעות בלתי מנוקזות. הוא זקוק להשקיה בכמות מים בינונית בשנים הראשונות להתבססותו.  תוספת מים בהמשך תאיץ את גידולו.
בשנת 1998  שתלנו בפרויקט משותף עם מ.ע.צ. וקק"ל 32 שתילים צעירים של  איקלאה  בצד הכביש בילו- רמלה, בקטע הסמוך למושב סתריה. הצמחים קבלו תוספת השקיה רק בשנתיים  הראשונות לאחר שתילה ומאז הם גדלים ללא תוספת מים. כל הצמחים שנשתלו שרדו עד היום וכעת  הגיעו ל-4-5  מטר גובה.
העץ עמיד גם לזיהום האוויר הנפלט מכלי הרכב הרבים הנעים בכביש.
העץ  משתלב בגן קטן  כעץ בודד או כקבוצת עצים קטנה להצללה קלה. הודות למערכת שורשים לא תוקפנית, לא יפגע במדרכה מרוצפת. אפשר לשתלו בשולי הגן, לאורך כבישים, בשטחים פתוחים באחזקה נמוכה, לאורך שבילי כניסה.
ריבוי העץ נעשה מזרעים. אוספים רק את הפירות השחורים, בהם הזרעים כבר בשלים. יש לזרוע אותם  בורמיקוליט, במגשי הנבטה. הזרעים מתחילים לנבוט כעבור שבועיים עד שלושה (ללא תלות במועד הזריעה) וכעבור מספר שבועות נוספים אפשר להעתיק את הנבטים לכלי גידול סופי. מומלץ לכסות את הזרעים בשכבה דקה של ורמיקוליט ולדאוג לשמור על לחות במצע אך להימנע מעודף השקיה.
מוצאה של איקליאה הוא מערב ודרום נמיביה. היא שייכת למשפחת האפרסמוניים הכוללת  שני סוגים בלבד: אפרסמון (Diospyros)  הכולל כ-500  מינים, רובם מוצאם בארכיפלג מלזיה, באפריקה הטרופית ובאמריקה הלטינית ואיקלאה (Euclea) הכולל 14 מינים בלבד, שמוצאם במזרח אפריקה ובדרומה.
כתבה סימה קגן , מינהל המחקר החקלאי



תמונות נוספות:



 

israelbiz- בניית אתרים