שיזף מאוריטני

הדפסה
  Ziziphus mauritiana שם מדעי
  Ber, Indian Plum, Chinese Apple Common name
אשחריים
Rhamnaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
פשוט צורת העלה
משונן שפת העלה
אחר בית גידול
עגול צורת הגבעול
עץ צורת חיים
אסיה, דרום מזרח מוצא
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין/מאכל משמש לרפואה צמח מיובא

שיזף  מאוריטני
צילום: © פבלו צ'רקסקי   משתלת קקל גילת , 8-2011
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

מידע נוסף

שיזף מאוריטני מופיע כשיח בגובה 1.5 – 2 מ' או עץ בגובה 10 – 12 מ' שקוטר גזעו עשוי להגיע עד 30 ס"מ. צמרתו מפוזרת וענפיו הקוצניים שמוטים כלפי מטה. לענפים הדקים צורת זיגזג ויש שהם נשאים קוצים חדים, ישרים או קשתיים. לקליפת הגזע צבע אפור כהה עד שחור והיא חרוצה בסדקים לא רגולריים. העלים פשוטים, מסורגים מסודרים לאורך הענף בשתי שורות צורתם אליפטית מוארכת בגודל 2.5-6 X 1.5-5 ס"מ. להם קצה מעוגל ובסיס מחולק. שפתם משוננת, צידם העליון חלק ומבריק וצדם התחתון מכוסה שערות לבנות רכות. העלים משמשים מזון טוב לגמלים, בקר ועזים.
לשיזף מאוריטני תפרחות כאשכולות קצרים באורך 1 – 2 ס"מ שבכל אשכול 7 – 20 פרחים. לתפרחת עוקץ קצר (2 – 3 מ"מ). הפרחים זעירים ( בקוטר 2 – 3 מ"מ) בצבע ירקרק-צהבהב נישאים על עוקץ קצר (2 – 3 מ"מ). לגביע 5 אונות משולשות, שעירות מבחוץ וחלקות מבפנים. לכותרת 5 עלים מורחבים וכפופים פנימה. האבקנים מבשילים לפני העלי בכל פרח. יש זנים שבהם פיזור האבקה הוא בשעות הבוקר ואילו באחרים פיזור האבקה הוא אחה"צ. לכן יש צורך בהאֳבָקה זרה בעזרת חרקים הנמשכים לפרחים ע"י ריח עדין כדי לאסוף צוף. גרגרי האֵבְקה כבדים ואינם נישאים ברוח. הפרחים מואבקים ע"י דבורים, נמלים וחרקים אחרים. יש זנים הנושאים פירות פרתנוגנטיים, המתפתחים ללא האבקה.
שיזף מאוריטני גדל במהירות ומתחיל להניב פרי בשנתו השלישית. על עצים שונים ניתן למצוא פירות השונים זה מזה בגודל ובצבע. הפרי יכול להיות מאורך, אליפטי או עגול. לזנים השונים יש פירות באורך 2.5 עד 6.25 ס"מ. הציפה לבנה ופריכה. לפני ההבשלה הפרי עסיסי ויש לו ריח נעים. קליפת הפרי חלקה וצבעונית. הפירות ירוקים בתחילה ומצהיבים בזמן ההבשלה עד שהפרי הבשל לגמרי צבעו יכול להיות אדום מבריק עד חום וקליפתו מתקמטת. לפרי הבשל טעם מתוק-חמוץ המזכיר קצת טעמו של תפוח עץ. בפרי גלעין קשה סגלגל במכיל 2 זרעים אליפטיים בצבע חום ואורך 6 מ"מ.
את הפירות של שיזף מאוריטני אוכלים כשהם טריים, מבושלים, כבושים או שמשתמשים בהם להכנת משקאות. הם מקור טוב לקרוטן, ויטמינים A, C ושומנים. בכדי לכבוש (להחמיץ) פירות בוסר פוצעים אותם ומשרים במי-מלח. את הפירות הבשלים מיבשים בשמש וטוחנים לאבקה. הפירות מכילים 20% – 30% סוכר, עד 2.5% חלבון.
בהודו מוכָּרים יותר מ-90 זנים של שיזף מאוריטינה הנבדלים זה מזה בצורת העץ, צורת העלה, צורת הפרי, גודלו, צבעו, טעמו, אורך חיי המדף שלו ועונת ההבשלה. זריעים נושאים 5,000 עד 10,000 פירות קטנים בשנה, אך זנים מובחרים מורכבים נושאים עד 30,000 פירות. זן מובחר ביותר נושא פירות במשקל ממוצע 15 ג' ומניב 77 ק"ג בשנה. עץ פרי זה גדל בהודו, פקיסטן, בנגלדש וחלקים מאפריקה.
לשיזף מאוריטינה עמידות לתנאי קשים של הצפה או יובש. העצים גדלים באזורים בהם כמות המשקעים השנתית היא בין 125 - 2,225 מ"מ. עיקר התפוצה היא באזורים בהם כמות המשקעים היא בין 300 – 500 מ"מ. בסין והודו עצי בר גדלים עד גובה 1,650 מ'. הטמפרטורה הנמוכה ביותר בה העצים יכולים לעמוד היא 7 – 13 מעלות והגבוהה 50 מעלות. הם יכולים לגדול בקרקעות בסיסית (עד pH 9.2) אך קרקעות קלות ניטרליות או בסיסיות מעט נחשבות לטובות ביותר עבורם. את העצים מדשנים עד שנתם החמישית, ולעתים מרססים את הפירות בתרכובות אבץ ובורון כדי לתת להם ברק. בהודו משקים את המטעים לעתים תכופות במשך העונה היבשה בחורף וזה משפר מאוד את היבול. מיני בר של שיזף משמשים ככנות להרכבה. בהודו משתמשים במין שיזף עגול-עלים ובאפריקה במין שיזף מצוי שמוכר גם בארץ.
עץ פרי זה אוקלם בארץ ע"י החוקרים י' מזרחי, א' נרד וג' א' ארונסון מאוניברסיטת בן-גוריון. הם שתלו בחלקות ניסיון בדרום הארץ את הזנים האלה: "אומראן" – זן שלו פירות גדולים, מתוקים בצבע זהוב-צהוב שלהם חיי מדף ארוכים, "גולה" – זן שלו פירות בגודל בינוני עד גדול, בצבע זהוב-צהוב, עסיסיים וטעימים, "קיתלי" – זן שלו פירות בינוניים רכים ומתוקים, ו"סֶב" – זן שלו פירות בינוניים עד גדולים, עסיסיים במידה בינונית, שיש להם טעם עפיץ שבכדי להימנע ממנו יש לקלף את הקליפה שלהם או לחכות להבשלה מלאה כשהפירות מקבלים צבע חום בהיר ואז טעמם מתוק נפלא. החוקרים בררו מזריעים שני זנים נוספים: Q-29 , B5/4. מטע חצי מסחרי ניטע בשנת 1993 בנאות הכיכר, בקצהו הדרומי של ים-המלח, והיבול הראשון נמכר בשנת 1995 בשוק המקומי, בעיקר ליוצאי הודו שהכירו אותו מארץ מוצאם.
המוצא של שיזף מאוריטני הוא באזור שמפקיסטן, צפון הודו, דרום סין, מלזיה, עד קווינסלנד באוסטרליה. יש עדויות לשימוש בעץ זה בהודו כבר מהאלף הראשון לפנה"ס. הוא אוקלם בארצות רבות ביניהן אפריקה הטרופית, בורמה, ברבדוס, ג'מייקה, גואדלופ, אירן, איי מרטיניק, סרי לנקה, סוריה ועוד ארצות במזה"ת, אך הוא בעל חשיבות מסחרית רק בהודו וסין. הוא יוצר עומדים צפופים והפך לצמח פולש שגרם נזקים, באיי פיג'י ובצפון אוסטרליה.
העצה של שיזף מאוריטינה היא בינונית עד כבדה. לעצת הגלעין צבע חום בהיר עד אדמדם או חום כהה. לעתים היא מקושטת בעורקים כהים ואיננה נבדלת מעצת הירך הבהירה שקוויה דקים וישרים. העץ עלול להיסדק קלות בזמן הייבוש אך הוא קל לעיבוד, קשה וחזק. הוא משמש לבניין, ריהוט, ייצור ארונות, ידיות לכלי עבודה, יתדות לאוהלים, אלות גולף, קתות רובים, סנדלים, עול לבקר, משְׂדדות, צעצועים, חריטה, כלי בית, חיילי כדורת, אלות כדור-בסיס ולוחות לאריזה. ניתן לייצר ממנו גם לוחות לבוד וציפוי. בענפים משתמשים לבניית מסגרות לבתים. הם משמשים גם כעץ לבעירה וניתן להכין מהם פחמי עץ בעלי תכולת אנרגיה גבוהה. באפריקה הטרופית, העפים הגמישים משמשים לקשירת ענפים לסוכות ובקתות עץ ונקלעים לשמש כגדרות קוצניים לבהמות. הקליפה של הגזעים והשורים משמשת לבורסקאות וכשמרסקים אותה במים נוצר חומר צבע חום אדמדם.
משמן הזרעים ניתן להפיק ביודיזל המתאים לתקנים הבינלאומיים לדלק מסוג זה. תכולת השמן הממוצעת היא 4.95 ק"ג שמן לעץ או 1371 ק"ג שמן להקטר. עצי שיזף מאוריטני הם פונדקאי לכנימת הלכּה (Kerria lacca) שחומרים שהיא מפרישה שימשו בעבר לייצור לכה ושעוות חותם.
מין זה תואר ע"י הביולוג הצרפתי ז' ב' למארק לפי פרט בגן הבוטני בפריס. הוא לא ציין מדוע החליט לקרוא לו על שם האי מאוריציוס.

נכתב ע"י עמרם אשל (וכולל מידע באדיבותן של נ' תל-צור וא' רייזמן-ברמן)


תמונות נוספות:


קישורים


 

israelbiz- בניית אתרים