משפחת הורבניים, בסדרת הצינוראים (Lamiales, שבה גם שפתניים, לועניתיים, עלקתיים, קוציציים, נאדידיים, לחכיים, זיתיים ועוד 13 משפחות חסרות נציגים בבר בישראל), כוללת כ-35 סוגים ויותר מ-1000 מינים. מאפייני המשפחה אינם ניכרים והיו מבוססים בעיקר על מבנה האיברים הנקביים, בדגש על מיקום חיבור הביציות לעלי-השחלה. בשנים האחרונות המשפחה עברה עדכונים סיסטמטיים, כתוצאה ממחקרים פילוגנטיים-מולקולריים וחלק מהסוגים שהיו כלולים בה שוייכו למשפחות אחרות, בעיקר לשפתניים (כדאי להזכיר את הסוג שיח-אברהם שכיום משוייך לשפתניים ואת צמח המנגרובים, אבציניה, הגדל במפרץ אילת, לחופי חצי-האי-סיני ומוזכר במגדירי הצמחים, אשר משוייך כיום לקוציציים).
המשפחה קרויה על שם הסוג ורבנה, שם לטיני קדום, שמקורו בשפות הודו-אירופאיות קדומות ומשמעותו: "ענף מכופף", למיני צמחים שונים, כגון הדס, זית ודפנה שמהם קלעו זרים בטקסים פולחניים ולשימושים רפואיים ואשר אבי הטקסונומיה המודרנית, קארל לינאוס, שאל לשיום הסוג. בשל קדמוניותו השם המדעי לא עוברת (אם כי היו נסיונות כאלה והשם הבלתי-ברור "חֲצִיר גּוֹוָל", כשם עברי לורבנה רפואית, נזכר במילון "ילקוט צמחים" שיצא לאור על ידי ועד הלשון העברית, בשנת תר"ץ, 1930).
הורבניים הם צמחי העולם החדש, שהופיעו לפני כ-40 מיליון שנה. אף כי המשפחה צומצמה באופן משמעותי, משפחת הורבניים נותרה לא קטנה ומיניה מהווים מרכיב חשוב בפלורה של אמריקה הצפונית והדרומית, בעיקר באזורים החמים והטרופיים. מינים שונים גדלים באזורים נוספים בעולם, בעיקר באפריקה ומינים פולשים התפשטו בשאר היבשות.
הורבניים הינם שיחים, מטפסים, או עצים קטנים, לעתים-רחוקות עשבים חד-שנתיים, או רב-שנתיים, רבים מהם מפיצים ריחות ארומטיים. הגבעולים גליליים, או מרובעים בחתך רוחב, לעתים-קרובות מזוותים, יש שהם עטויים בכסות שערות, לפעמים קוצניים. על אברי הצמח השונים מצויות לעתים בלוטות המכילות שמנים אתריים. העלים נגדיים, לרוב ערוכים בזוגות הניצבים זה מעל זה כשתי וערב לאורך הגבעול, לעתים רחוקות מסורגים, או ערוכים בדורים, או בצברים, יושבים, או בעלי-פטוטרות, לעתים העלים מנוונים לכדי קשקשים, או קוצים, אך עשויים להיות פשוטים, או מחולקים-גזורים-מנוצים. שולי העלים תמימים, משוננים, חרוקים, או מחולקים לאונות. עלי-לוואי חסרים. התפרחות קרקפות, אשכולות, או תפרחת דמויית-שיבולת בחיקי העלים, או בראשי הגבעולים. לרוב קיימים חפים זעירים, או ניכרים, בבסיס התפרחת. לפרחים סימטריה דו-צדדית, או שהם כמעט נכונים, דו-מיניים, לעתים רחוקות הפרחים חד-מיניים ואז הצמחים בדרך-כלל דו-ביתיים, אך יש גם מינים פוליגמיים, שבהם פרחים נקביים, פרחים זכריים ופרחים דו-מיניים נמצאים על אותו צמח. העטיף עשוי 2 דורים בני 5-4 עלים. הגביע צינורי-פעמוני ולו 5-4 אונות, יציב ואינו נושר עם הבשלת הפרי. הכותרת דמויית-משפך, או דמויית-מסמר ולה 5-4 אונות מפושקות, שוות או שונות בגודלן, צינור הכותרת מורחב לעתים באמצעו או בלועו. בפרחים 4 אבקנים, מאוחים לצינור הכותרת, ערוכים לסירוגין בין אונותיה, לרוב זוג אחד ארוך מחברו ובדרך-כלל כמעט ואינם בולטים מהכותרת, לעתים קיימים רק 2 אבקנים, המלווים לפעמים באבקנים מנוונים (סטמינודים). המאבקים בני 2 לשכות, המפזרות אבקה דרך סדק הנפתח לאורכן. השחלה עילית, לעתים רחוקות קצה שעיר, יושבת על צופן דמוי-דיסקית, עשויה לרוב 2 עלי-שחלה מאוחים (בסוגים מסויימים קיימים 4 עלי-שחלה ובסוגים אחרים עלה-שחלה יחיד), שולי כל עלה-שחלה גלולים ויוצרים 2 מגורות, שבכל אחת 2-1 ביציות. מן השחלה עולה עמוד-עלי אחד, לעתים מחולק ל-2 אונות, נושא צלקת כיפתית. הפרי מפרדת יבשה, או בשרנית, הנפרדת בבשלותה ל-2 או 4 פרודות, שבהן זרע יחיד, או 2 זרעים, לעתים הפרי דמוי-ענבה שבה 4-1 גלעינים, שבכל אחד זרע אחד או שניים. הזרעים חסרי אנדוספרם. פסיגי העובר פרושים.
מיני ורבניים שונים מוכרים מאוד כצמחי גינון, בהם מיני ורבנה שונים, ליפיה ולנטנה, שהינה צמח פולש ופליט תרבות בבר.
בישראל מיוצגת המשפחה ע"י 2 סוגים ו-3 מינים.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
|
דורנטה זקופה |