השם ארכובית, ובלועזית "רב-ברך", מורה על המפרקים (ברכיים) הבולטים בגבעול. בכל מפרק צומחים עלי-לוואי קרומיים, המאוחים לנדן קרומי בדמות שופר, והם מקיפים את המפרק ומדגישים אותו.
בסוג ארכובית מבחינים בין 2 קבוצות של מינים: קבוצה של בתי-גידול לחים וקבוצה של בתי-גידול יבשים. ארכובית משונשנת שייכת לקבוצת המינים הגדלים בבתי גידול לחים. קבוצה זו נחשבת לסקציה נפרדת בשם Persicaria, ויש חוקרים המציעים אף להפריד אותה לסוג עצמאי בשם זה.
המין ארכובית משונשנת הוא צמח רב-שנתי גדול, גובהו 1–2 מ'. העלים גדולים, דמויי אזמל עד סרגליים, ושפתם משוננת (משונשנת) שינון עדין מאוד, בקושי אפשר להבחין בו ללא מגדלת. לשופר ריסים ארוכים.
בחורף מתים חלקים מהצמח. בקיץ הוא פורץ בצמיחה נמרצת. כל קטע מן הצמח הניתק בזרם המים משתרש בנקל ממפרקי הגבעול, והרבייה הווגטטיבית ממלאת תפקיד חשוב בהפצת הצמח במורד הזרם. בגבעולים הטבולים במים מתפתחת לעתים רקמת אוורור ספוגית סמוך למפרקים.
פורח תקופה ארוכה, ממארס עד נובמבר. הפרחים קטנים, צבעם לבן עד ורוד. הם מרוכזים בקצות הענפים וערוכים בתפרחת דמויית שיבולת. הפרחים לבנים–ורודים, קטנים, דו-מיניים. העטיף פשוט, ובו 4–5 אונות, במרכזו 8 אבקנים ערוכים בשני דורים.
גדל בעיקר בצפון הארץ, חודר מעט גם למרכזה. תפוצתו העולמית רחבה מאוד, כמו בצמחי-מים רבים – הן באזורים צפוניים והן באזורים טרופיים.
כתב מייק לבנה

הסוג ארכובית (המתחלק כיום לשני סוגים, ראה להלן) כ-250 מינים מוסכמים ומינים רבים מסופקים. בישראל נאספו 18 מינים, המחולקים לשתי קבוצות עיקריות: 5 מינים שבהם הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית שיבולת צפופה והם רב-שנתיים (מינים אלה נמנים כיום עם הסוג Persicaria, אך שם הסוג העברי נשמר והוא עודנו "ארכובית") ו-13 מינים שבהם הפרחים בודדים או בקבוצות בחיקי עלים, בהם מינים חד-שנתיים ורב-שנתיים (אלו הם בני הסוג Polygonum).
כתב: דרור מלמד

לא עודכן