נץ-חלב צרפתי הוא גיאופיט עם בצל שטחי בקרקע. הבצל מכיל רעל, אך בצלייה אפשר להרוס את הרעל ואז הבצל נאכל, אף כי טעמו אינו משובח. יש הטוחנים בצלים צלויים ומערבבים בקמח לאפיית לחם. העלים שטוחים. הבצל מנץ בצלצולי ריבוי.
זה השכיח במיני נץ-החלב בארץ. גדלים בארץ שני תת-מינים: הטיפוסי, וקצר-שיבולת. להלן תיאור התת-מין הטיפוסי.
נץ-חלב צרפתי פורח באביב, מרס–אפריל. גבעול התפרחת גבוה, 50–80 ס"מ, ובראשו תפרחת רפה וארוכה מאוד, עד 30 ס"מ. מתחיל לפרוח מלמטה כלפי מעלה. אורך עוקץ הפרח 1.5–2 ס"מ, אין הבדל ניכר באורך העוקץ בין הפרחים התחתונים לעליונים, משמע שהתפרחת גלילית ולא חרוטית. הפרחים מפושקים בפריחה. הפרח גדול (אורך עלה העטיף 11–15 מ"מ), לבן, לכל עלה-עטיף יש בצידו החיצוני פס-אורך ירוק במרכזו. 6 עלי-העטיף מפורדים ומפושקים. 6 האבקנים קבועים על מצעית הפרח ולא על עלי העטיף. צבע המאבקים צהוב בהיר.
נץ-חלב צרפתי גדל באדמות כבדות ועמוקות בשדות בור ובשדות מעובדים בחבל הימתיכוני בכל צפון הארץ ומרכזה.

התת-מין קצר-שיבולת גדל בארץ בחבלים הימתיכוני והערבתי בצפון הארץ ומעט גם בדרומה: בשפלת החוף, בהר, בעמק יזרעאל, בצפון הבקעה, בחרמון, במדבר-יהודה ובנגב. תפרחתו קצרה יותר: אורך הגבעול 15–30 ס"מ, והפרחים נישאים רק על חלקו העליון, מספרם 9–20. הרצועה הירוקה בצד האחורי של עלי הכותרת צרה וצבעה עז, במהלך הפריחה היא מתרחבת ומחוירה. עוקצי הפרחים מתארכים אחרי הפריחה ומצמידים את הפרי לגבעול.

בסוג 275 מינים, כולם גיאופיטים עם בצל. הם נפוצים בכל היבשות פרט לאוסטרליה. כל העלים ערוכים בשושנת ויוצאים ישר מן הבצל, ללא גבעול. העלים מוארכים, והם מתים מדי קיץ, הבצל רב-שנתי, ומנץ בחורף עלים חדשים בכל שנה. מרכזו הראשוני היה כנראה בדרום-אפריקה, מרכז משני באיזור ים התטיס. בארץ גדלים בר 6 מינים. חלקם מינים צעירים, שההפרדה ביניהם טרם התגבשה, דבר המקשה על הגדרתם. עוד 3 מינים מקובלים בגננות.

כתב מייק לבנה

לא עודכן