סביון אביבי הוא אחד הצמחים הנפוצים ביותר והבולטים בנוף הארץ למרות גודלו הזעיר. זהו צמח חד-שנתי קטן, גובהו 15 ס"מ, לכל היותר 25 ס"מ. הוא פורח בהמוניו במשך תקופה ארוכה וממלא בפריחתו את הנוף בכתמים נרחבים. לזכותו נזקף חלק נכבד מן "הגל הצהוב" בפריחת הבר של הבתה הארצישראלית. פריחתו יוצרת מרבדים נרחבים, לעתים יחד עם "צהובים" שכיחים נוספים ממשפחתו כניסנית וצפורני-חתול. הוא מצטרף לזיכרון הקולקטיבי שלנו מהגן, חקוק בהוויתנו בכפיפה אחת עם הנחליאלי, החלזונות והשלוליות הראשונות של החורף. הצמח כה שכיח ונטוע חזק בנוף, עד כי אינו שרוי בסכנת הכחדה ואינו מוגן. אין כמוהו יפה להדגים לילדים עקרונות בהבנת הקשרים בין מבנה לתיפקוד בנושאי צמיחה, פריחה, פרי והפצת זרעים במשפחת המורכבים. זהו עשבוני חד-שנתי נמוך וזקוף. הוא שכיח מאוד. פורח בצהוב, גדל תכופות במרבדים צפופים ונרחבים. הצמח הצעיר נושא שערות לבנות ארוכות כמו קורים, הנושרות בהמשך הגדילה.
סביון אביבי פורח במשך כחצי שנה, מנובמבר עד מאי בעיקר בעונה של הימים המתארכים. הוא מראשוני החד-שנתיים הפורחים בחורף. השם "אביבי" מטעה, כי זה אחד הפרחים הראשונים המתחילים לפרוח עוד בעיצומו של חורף, ואף קודם. ה"פרח" אינו אלא קרקפת המורכבת מעשרות פרחים: החיצוניים לשוניים, ארוכים, וכולם נקביים, מכילים עֱלִי אך לא אבקנים; הפנימיים צינוריים, קצרים, דו-מיניים, מכילים גם עֱלִי וגם אבקנים. בחושך ובגשם נגללים הפרחים הלשוניים אחורה, כלומר שהקרקפת נוהגת ההיפך מכפי שנוהגים פרחים רבים: היא איננה נסגרת אלא דוקא נפרשת בסגריר. הפרח מואבק על-ידי זבובים ודבורים. חפי המעטפת רבים, זקופים, ערוכים בדור אחד, יוצרים גביע, כפופים לאחור בהבשלה. השם סביון מרמז על הציציות של הזרעים, שצבען כסוף כשערותיו של סבא. בעזרת ציציות אלה נפוצים הזרעים ברוח, ומגיעים במהירות לתפוס בית-גידול שהתפנה, כגון עקבות-דחפור. כך הוא נפוץ בכל חלקי הארץ הימתיכוניים בשטחים פתוחים, במיוחד במקומות מופרעים כשדות נטושים, מטעים לא מטופלים וצידי דרכים. מונים 7 תת-מינים במין זה בארץ.
סביון אביבי גדל כמעט בכל אזורי הארץ, כולל מרומי החרמון, והוא נעדר רק מן הדרום הקיצוני. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שבמזרח הים התיכון ובמערב אסיה.

הסוג סביון הוא סוג ענק, עתיר-מינים, ובו צמחים שונים מאוד זה מזה, ביניהם אפילו עצים ושיחים בשרניים דמויי-קקטוס, אך לכולם מבנה דומה של הפרח והפרי. בארץ נפוצים עוד 5 מינים מהם 4 מינים חד-שנתיים: סביון יָפוֹ גדל באזור החוף, עליו בשרניים עבים וקרקפות-פרחיו גדולות, קוטרן עד 3 ס"מ; סביון צָהֹב גדל במדבר, אין לו כלל פרחים לשוניים בקרקפת הפרחים; סביון הָעֲרָבוֹת גדל גם הוא במדבר; סביון פשוט נדיר בארץ, גדל בשדות ובמעזבות, ואף הוא חסר פרחים לשוניים; ומין אחד רב-שנתי, סביון הֶהָרִים הגדל רק בחרמון. מינים אחדים מקובלים כצמחי נוי, מהם הנקראים צִינֶרָרְיָה בפי הגננים.

כתב מייק לבנה

לא עודכן