רקפת יוונית היא גיאופיט נמוך ורב-חן, גובהו 4–10 ס"מ. זהו מין של רקפת הדומה לרקפת המצויה, אך הוא קטן יותר ונבדל מעט גם בפרחיו, בעליו, בפקעתו ובבית-גידולו. העלים אינם מתחדדים בקצה, והם מעוגלים יותר מעלי רקפת מצויה, בצורת כלייה, וקטנים יותר (קוטרם 4 ס"מ). שפתם אינה משוננת. העלים מקושטים בכתמי-כסף בהירים, הזורחים מעט פחות מאשר בעלי רקפת מצויה. הכתמים אינם אלא חללי-אויר מתחת לשכבת התאים העליונה של העלה. צידם האחורי של העלים סגול–ארגמן. הפקעת קטנה וכדורית, רגולרית יותר מאשר זו של רקפת מצויה. מוצא הפקעת מגבעול תת-קרקעי שהתעבה ואגר מזון. אין לרקפת גבעול על-קרקעי משותף, וכל פרח וכל עלה נישא על עוקץ ארוך נפרד משלו. ניצני העלים והפרחים יוצאים כל אחד בנפרד ישר מן הפקעת. בניגוד לגיאופיטים רבים אחרים, הרי ברקפת אין רבייה וגטטיבית בטבע.
רקפת יוונית פורחת זמן קצר, רק בינואר–פברואר. לפרח כיפוף כפול כמו ברקפת מצויה. בסיסי עלי הכותרת מאוחים לצינור קצר הפונה מטה, וקצותיהם מפורדים לאונות המופשלות כלפי מעלה. הפרחים קטנים יותר מפרחי רקפת מצויה, אונות עלי הכותרת קצרות ורחבות יותר, ונוטות יותר ככנפי מאוורר. צבען לרוב עז ויפה יותר, ובבסיס כל אחת מ-5 אונות הכותרת יש כתם כהה מאוד, המוסיף חן לפרח. 5 האבקנים יושבים על צינור הכותרת, ערוכים כחרוט, שמתוך מרכזו בולט עמוד העלי. כל פרח נישא על גבעול משלו, היוצא ישר מהפרעת. ריחה נעים, ומומלץ לשכב על הגחון (גם בשלג) ליהנות מריחה. נוסף על צבעה מתבלטת הרקפת היוונית בייחודה כאשר היא פורחת מתוך השלג. הפרי כדורי, עטוף בגביע ההופך קרומי. עוקץ הפרי הבשל מתגלגל כסליל ועוטף את הפרי מבחוץ.
רקפת יוונית נדירה מאוד בארץ ממערב לירדן, גדלה רק בהר מירון ברום של 1,000 מ' ומעלה, ובהר שזור. ממזרח לבקע הירדן היא נפוצה למדי בריכוזים צפופים ביער אודם שבצפון הגולן, ברום 900 מ' ומעלה. כאן היא גדלה בעיקר סביב גזעי אלון. כן היא גדלה בשפע במדרונות אבניים בהר בנטל. בחרמון היא נפוצה במפוזר במדרונות טרשיים ברום 1,300 עד 1,900 מ'. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שלמזרחו של הים התיכון. מגדלים בעציצים זנים שתורבתו ככל הנראה גם ממין זה.

כתב מייק לבנה

לא עודכן