בבונג דו-גוני הוא צמח-רפואה ריחני מקובל, כתרופה הוא מכונה בשם קמומיל. זהו צמח חד-שנתי קירח וזקוף, גובהו 20 ס"מ. הוא מזכיר במראהו קחוון, עם פרחים לשוניים לבנים וצינוריים צהובים, אך גבעוליו ועליו רכים יותר. הגבעול אינו מסתעף כמעט. העלה מנוצה פעמיים לאונות חוטיות. הצמח מדיף ריח חריף נעים.
בבונג דו-גוני פורח מאפריל עד מאי. הקרקפות נישאות על עוקץ קצר. חפי המעטפת ירוקים, קטומים, רעופים. קוטר הקרקפת 20 מ"מ, בהיקפה נישאים פרחים לשוניים ארוכים, לבנים, דלילים, שהקצה שלהם שסוע ל-3 שיניים. הם נוטים תכופות אחורה ומטה. במרכז הקרקפת מצטופפים פרחים צהובים רבים. הפרחים הלשוניים נקביים, הצינוריים דו-מיניים. הזרעים קטנים (1 מ"מ).
בבונג דו-גוני גדל בצפון הארץ בכתמים, באורח פזור, בבתי-גידול מופרעים: צידי דרכים ושבילים, מעזבות, שולי שדות וישובים. אינו שכיח, ואינו מופיע בכל האזורים. הוא נדיר בהר המרכזי, חסר כמעט בבקעת הירדן. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון וכן הלאה צפונה ומזרחה. הוא הוכרז כצמח מוגן מחשש שיסבול מקטיפה המונית, בהיותו צמח-מרפא מקובל.

בסוג 60 מינים, בארץ 2, נדירים. השם בבונג לקוח משמו הערבי, מקורו בפרסית. השם המדעי גזור מן המילה הלטינית לרחם, בגלל השימושים הרפואיים שהיו מקובלים בימי קדם. רבים ממיני הבבונג משמשים גם כיום, הן ברפואה העממית והן ברפואה הקונבנציונלית. ידוע כיום ברפואה בשם קמומיל. השימוש המקובל הוא באדים המופקים מקרקפות הפרחים, טריות או מיובשות, וכן בחליטה שלהן לשתיה ולשימוש חיצוני כאמבטיות, ובשמן אתרי שמוצה מהקרקפות. מייחסים לו סגולות בתור מחזק כללי, מוריד חום ומשכך כאב. משמש נגד כאב בטן, כאב אוזניים, כאב שיניים וחניכיים; פגעים במערכת הנשימה, שיעול ונזלת; פגעי עור (פצעים, דלקת, מוגלה); סופח גאזים, מְשַׁתֵּן; וכן הוא נחשב מועיל להגברת תנובת החלב לאם מיניקה. משמש בתעשיית תמרוקים, בשמים וסבון. מקובל גם כתבלין למשקאות חריפים, ממתקים, מרקחות ומאפים. תכונותיו הרפואיות נשמרות היטב גם בקרקפות מיובשות.

כתב מייק לבנה

לא עודכן