טיון דביק הוא בן-שיח או עשב רב-שנתי גבוה, עז-ריח, הפורח בצהוב בשפע בקיץ. גובהו 50 עד 120 ס"מ. הצמח מסתעף בעיקר מבסיסו, ולכן גובהו גדול מרוחבו (השווה טיון חריף). בסיסי הענפים מעוצים. העלים רכים, מכוסים בצפיפות בבלוטות גדולות, המפרישות נוזל ריחני ודביק. העלים שלאורך הגבעול אזמליים, יושבים. אורכם 5–10 ס"מ, רוחבם 1 ס"מ ויותר, והם משוננים שינון מסורי עדין בשיניים מעטות ומרוחקות זו מזו. שם הסוג לקוח משמו הערבי, שם המין על שום דביקותו של הצמח.
טיון דביק פורח מיולי עד דצמבר. קוטר קרקפת-הפרחים 20 מ"מ, מזה השליש הפנימי פרחים צינוריים, דו-מיניים, ומסביבם פרחים לשוניים, נקביים. הקרקפת דלת-פרחים: כ-15 פרחים לשוניים ו-25 פרחים צינוריים. הזרעונים מופצים ברוח באמצעות ציצית של שערות לבנות.
טיון דביק שכיח מאוד, נפוץ כמעט בכל אזורי הארץ. עולה בבתי-גידול עשירים יחסית במים בקרקע: צדי דרכים, קרקעות מוצפות-חורף ושולי תעלות, וכן בחגורה החיצונית במערך החיגור סביב נחלי איתן ומקורות-מים. ההפצה יעילה, והמין מגיע במהירות לבתי-גידול חדשים הנפתחים לפניו, כגון עקבות-דחפורים וגלי עפר, או ברז במחנה זמני.
זהו צמח מקובל מאוד במגוון שימושים עממיים בין ערביי הארץ: העלים מקובלים לחבישת פצעים כשהם טריים, ותמצית עלים שלוקים משמשת לטיפול בעור יבש. שאיפת אדי טיון נחשבת לטיפול ברימטיזם ובעקרוּת. אבקת עלים יבשים טחונים מחטאת ומרחיקה חרקים. הצמח מעוצה בבסיסו, וכך משמש להסקה, בעיקר לאפיית פיתות.
בסוג 200 מינים, 3 בארץ.
כתב מייק לבנה

על ערכו של הטיון למרעה דבורים אפשר לקרוא במאמר:
דן איזיקוביץ: טיון דביק צמח דבש חשוב לעונת הסתיו, ילקוט המכוורת מס' 12 ע' 14, 1982.

לא עודכן