אחירותם החורש הוא שיח מסועף וסבוך, גובהו 1–2 מ', לעיתים אף עד 4 מ'. ענפיו (גזעיו) אפורים, מחוספסים קמעא. הגבעולים הצעירים רותמיים: ירוקים, חלקים, ולאורכם נמשכים חריצים. בתוך חריצים אלה ממוקמות פיוניות, מוגנות בפני התאדות נמרצת מדי. העלה קצר-חיים, מופיע באביב ונושר במהרה. הוא תמים, דמוי איזמל, אורכו 20–40 מ"מ, גונו מכסיף בגלל כסות של שערות דלילות ורכות.
אחירותם החורש פורח כולו בבת אחת בפריחה עשירה באביב ותחילת הקיץ. הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית אשכול ובה 10–30 פרחים. הפרח פרפרני, צהוב לימוני, ריחני, גדול (2–3 ס"מ). הגביע קרומי. המפרש רחב ובולט. 10 אבקנים, זיריהם מאוחים. השחלה עילית. לחיצה על בסיס הסירה גורמת לשחרור האבקנים על-ידי קריעת האיחוי בין שני עלי הכותרת המרכיבים את הסירה. נוצר מעין פיצוץ, והאבקה מתפזרת בצורת ענן צהוב קטן. הפרח מואבק על-ידי דבורים גדולות כדבורת העץ. הפרי הוא תרמיל מוארך ופחוס, אורכו 4–7 ס"מ, והוא מכיל זרעים רבים. עם הבשלת הפרי משתנה צבע התרמיל לחום כהה. הזרעים מופצים כאשר התרמיל נפתח פתאומית לשתי קשוות מסתלסלות, והזרעים נזרקים לסביבה.
אחירותם החורש הוא צמח מוגן. הוא נפוץ בחורש הימתיכוני בצפון הארץ, משתלט במקומות פגועים מדחפור או משריפה, וכן נשתל בגינות ובצידי כבישים כשיח לנוי. תפוצתו העולמית ימתיכונית.
הזרעים, העלים והגבעולים מכילים חומרים רעילים. אכילת חלקי הצמח עלולה לגרום לחולשה, לשינויים בדופק הלב, לירידה בלחץ הדם ולקוצר נשימה.

כתבה ערגה אלוני

לא עודכן