מלענן החוף הוא דגני חובב חולות רב-שנתי, מסועף מבסיסו, גדל בצברים צפופים שגובהם 60-20 ס"מ. גבעוליו מזוותים, שרועים או נטויים, עולים מקנה שורש מעוצה ועבה. פרקי הקנים התחתונים צמירים והעליונים שעירים או קירחים. נדני העלים קירחים. הלשונית שבין נדן העלה לטרף עשויה גדילים קצרים. טרפי העלים צרים, גלולים. התפרחת מכבד איזמלני מכונס מעט, עטוי בבסיסו בנדן העלה העליון. השיבוליות נישאות על עוקצים, בודדות, איזמלניות, גליליות פחות או יותר, בנות פרח יחיד, תלת-אבקני. הגלומות מחודדות, מעט בלתי שוות. המוץ התחתון גלדני, מוארך, שוליו גלולים ומכסים את המוץ העליון הקצרצר. לכל  מיני המלענן מלען נשיר בראש המוץ התחתון, העשוי עמוד קצר המסתעף לשלשה זיפים בלתי שווים, שהאמצעי שבהם ארוך יותר ומנוצה בשערות רכות. בעוד שברוב המינים שני הזיפים הצדדיים קירחים, במלענן החוף שלושת הזיפים מנוצים, כאשר הזיף המרכזי מנוצה במידה ניכרת, הזיפים הצדדיים בעלי שערות קצרות ודלילות יותר ומידת הניצוי הולכת וקטנה לקראת בסיסי שלושת הזיפים עד שהם נעשים קירחים לגמרי. קצות הזיפים אף הם קירחים או שהינם עטויי שערות הדוקות. אורך זיפי המלען כ-3.5-3 ס"מ. המלען המנוצה מסייע לצמח בהפצת הזרעים על-ידי הרוח, הנושבת בהם ודוחפת אותם על גבי הקרקע החולית. הגרגיר גלילי, מעורה במוץ התחתון.
מלענן החוף פורח בחדשי האביב והקיץ. עם הבשלת התפרחת נחשפים המלענים ומשווים לתפרחת מראה פלומתי עדין. בית גידולו בחולות מישור החוף (מכאן שם המין העברי), מאזור קיסריה בצפון ועד מערב הנגב ועם עיורם של אזורים אלה הוא פחות מצוי כיום מבעבר. תפוצתו העולמית בדרום ומזרח אגן הים-התיכון ובאפריקה.
מלענן החוף תואר בשנת 1963 ע"י הבוטנאי הדרום-אפריקני, מנהל המכון הבוטני הלאומי של דרום-אפריקה לשונות ביולוגית, דה-ווינטר (-Bernard de Winter, 1924). למעשה, תואר הצמח לראשונה כשייך לסוג תלת-מלען (Aristida lanata), ע"י הבוטנאי הפיני-שוודי פורסקאל (Peter Forsskål, 1732-1763), תלמידו של אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) ומשליחיו לגילוי מינים חדשים ברחבי העולם, אשר נפטר באופן טראגי בגיל צעיר ממחלת המלריה, תוך שליחות בוטנית באזור תימן ואשר עבודותיו פורסמו בשנת 1775, 12 שנים לאחר מותו, ע"י חברו למשלחת, נייבור (Niebuhr), היחידי ששרד את מאורעותיה.
שם הסוג המדעי, stipagrostis, מצמד המילים: stipa - מלטינית: "נעורת" - סיבי פשתן, agrostis - מיוונית: "עשב", לאמור: "עשב הסיבים", על שום המלענים המנוצים. שם המין המדעי, lanata, מלטינית: "צמיר", מתאר את הקנים והמלענים הצמירים של הצמח. השם "מלענן" נזכר לראשונה במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). שם המין "מלענן החוף" נזכר לראשונה ב"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל" מאת הפרופ' אלכסנדר  איג,  מיכאל  זהרי  ונעמי  פינברון  (תשי"ג, 1953),  הובא  בפלורה פלשתינה (1986) ונכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג מלענן קרוב ל-60 מינים, רובם ככולם מדבריים, בישראל נאספו 8 מינים.

כתב: דרור מלמד



לא עודכן