הרדוף הנחלים הוא שיח ירוק-עד שכיח ושולט בגדות נחלים. הוא מסתעף לענפים זקופים, גובהו השכיח 1.5 מ', עשוי להגיע אף עד 4 מ'. הענפים גמישים. העלים נגדיים או ערוכים בדורים בני 3 או 4. העלה קירח, צורתו אזמלית, הוא נישא על פטוטרת קצרה, אורכו 15 ס"מ, שפתו תמימה ומגעו גלדני. עורקיו המשניים ניצבים לעורק הראשי בזוית כמעט ישרה, מקבילים זה לזה, צפופים.
כל חלקי הצמח מפרישים בהיפצעם שרף חלבי רעיל מאוד. משתמשים באבקה העשויה מענפים מיובשים של הרדוף להרעלת מזיקים. אולי בגלל רעילותו פסול ההרדוף מלשמש כסכך לסוכה (סוכה לב, עב). זחלי פרפר בשם רפרף ההרדוף נזונים מעלי ההרדוף ואינם נזוקים. השם הרדוף נזכר כבר בתלמוד, ליד שמות אחרים לאותו צמח כגון ורדינא, ורדינון. נחלים אחדים בארץ נקראים בערבית בשם ואדי דיפלא או ואדי דופיילה, על סמך שמו הערבי של ההרדוף.
הרדוף הנחלים פורח בקיץ, ממאי עד אוגוסט, כמו רבים מצמחי גדות-הנחלים, שאינם סובלים מחוסר מים בעונה החמה. שורשיו עשויים להעמיק בקרקעית נחלים המתייבשים בקיץ, ולכן אינו סובל מיובש ואף משגשג ופורח בקיץ גם בנחלי אכזב הרריים השומרים על לחות בעומק קרקעיתם.
הפרח ורוד, גדול (4 ס"מ). הפריחה שופעת, צובעת רצועות-נוף שלמות לאורך נחלים, והפרחים שנשרו נותרים רעננים זמן רב ופורשים מרבדים ורודים צפופים מתחת לרצועות הנוף האלה. הפרח שזור סביב עצמו בעודו בניצן, כמו בכל המשפחה והמשפחות הקרובות לה, סדרת הזיתאים. הגביע ירוק, הכותרת מסמרית, צינורה ארוך, אונותיה פרושות לרווחה. לוע צינור הכותרת מוכתר בעטרה מצוייצת, הדומה לעלי הכותרת במרקמה ובצבעה. האבקנים מעורים באמצע צינור הכותרת. המאבקים דמויי חץ בבסיסם, מחודדים בראשם לכדי זיף שעיר מנוצה ושזור.
הפרי יבש, סרגלי, אורכו 15 ס"מ. הוא ירוק עם שמץ גוון סגול, בהתייבשו הוא הופך חום ומשתזר, נפתח בסדק לאורכו, ומפיץ זרעים מצוידים בציצית חומה בהירה המתאימה להפצה ברוח. נראה שההפצה יעילה מאוד, כמו בהרבה צמחי-גדות-מים. כי בית-הגידול של גדות-מים הוא בלתי יציב לאורך השנים, והתואי של נחלים רבים ושאר מקוי מים מתייבש או להיפך – נוצרים תוואים חדשים לנחל מדי כמה עשרות שנים.
הרדוף הנחלים גדל בכל חלקי הארץ בגדות נחלי איתן ולאורך ערוצי נחלי אכזב שקרקעיתם אבנית, וחברת-הצמחים של גדות-נחלים נקראת על שמו. הוא מגיע לשיאים של צפיפות וגובה בנחל בצת בגליל, שם נראים שיחי הרדוף כמו עצים של ממש עם גזע; ובנחל זויתן בגולן, ששיחי ההרדוף יוצרים בו מעין חורש סבוך וצפוף. חידה היא מדוע הוא כה שולט ומפותח בנחל בצת, בעוד שבנחל כזיב הסמוך הוא נדיר, ושולט שם שיח-אברהם (הנדיר בנחל בצת).
ההרדוף על זניו התרבותיים השונים מקובל מאוד בגננות בכל העולם, למרות רעילותו, העשויה לסכן פעוטות הטועמים כל דבר. במיוחד הוא מקובל כצמח-שדרות בישובים וכמחיצה לאורך כבישים בין-עירוניים. בארצות שונות בעולם ובתקופות שונות מתועדים שימושים שונים בהרדוף, אם כתרופות לאדם (לב, מחלת הנפילה, כאבים) ואם להרחקת מזיקים. בארץ דווח, למרות הסכנה החמורה למשתמש, על שימוש בהרדוף נגד כלבת, פגעי-עור, שברים בעצמות, שטפי-דם בבטן, צהבת, ולעידוד הופעת וסת. יודגש כי אין בדברים אלה כדי להמליץ על שימוש כלשהו בצמח מסוכן זה.
המין גדל בר בארץ בגדות נחלים ובהרים מהגולן ועד צפון הנגב. מוצאו בארצות הים התיכון ומזרחה עד להימליה.
בסוג 5 מינים, בארץ 1. במשפחה 300 סוגים ו-1,500 מינים.
כתב מייק לבנה

מידע נוסף שנשלח ע"י יעל בר
ההרדוף הוא צמח מופלא . יש עליו מגוון עצום של חרקים זעירים שחלקם גילו תלמידי, מארג מזון שלם כמעט מיקרוסקופי אורגניזם שהוא בית גידול עשיר ביותר.
עכבשים – סטביש ,גבנן ועוד. כנימות, פנדורים, זחלים של זבוב רחפנית הפסים, צרעות טפיליות זעירות, מושית קטנה, נמלים כנראה נמלה בנאית, זבובים – בוהקן ירוק וזבוב השחמט, ומזדמנים – צרעה מזרחית, דבורה הליקטית השולים, דבורת העץ זחלים מקסימים של רפרף ההרדוף (בוגרים ראיתי רק פעם אחת לפני שנים רבות) ואפילו חגב נהדר ענק בשם גובי מצרי
רק המאביק שלו עלום שם!


לא עודכן