פילגון הוא סוג של צמחים חד-שנתיים זעירים, חובב-פרחים מתחיל לא יעיף בהם מבט שני. פרחיהם לא בולטים, כמעט שאינם נראים וכמעט שאינם נפתחים כלל. סוגים קרובים ודומים במשפחתו (המורכבים) הם: גומד, כתנן, מחטנית, לבדנית, מוצנית ובן-ציצית. הפרחים זעירים, ערוכים בקרקפות קטנות, המקובצות לצברי-קרקפות – ואף הצבר כולו קטן, נראה ככדור צמרי בקוטר של 1 ס"מ, עטוף בעלי-מעטפת. הפרח הבודד צהבהב חיוור, ובשעת הפריחה בולטים האבקנים מתוך הפרח. הפרחים החיצוניים בכל קרקפת הם נקביים, נימיים. פרחי המרכז דו-מיניים, מעטים.
פילגון השדה הוא צמח צמרי מאוד, זקוף ובלתי-מסתעף, גובהו 10–20 ס"מ. העלים מוארכים או דמויי אזמל. בראשו נישא צבר-קרקפות, הנראה ככדור-קורים.
פילגון השדה פורח במרס ובאפריל. בכל צבר יש 2–10 קרקפות בלבד. לכל קרקפת 15–20 חפים מכופלים לאורכם, מכוסים שערות צמר ארוכות. חפי-המעטפת החיצוניים והאמצעיים של הקרקפות מסתיימים בחוד קצר בלבד או בזיף קצר מאוד. הפרחים החיצוניים בכל קרקפת הם נקביים, נימיים, ומתפתחים מהם זרעים חסרי ציצית. פרחי המרכז דו-מיניים, מעטים, ומתפתחים מהם זרעים המצויידים בציצית.
פילגון השדה גדל בנופים עשבוניים בחבל הימתיכוני. הוא נדיר, אך במקום שישנו הוא גדל לפעמים בכתמים רבי-פרטים.
תפוצתו העולמית נרחבת, בארצות שסביב הים התיכון וכן הלאה צפונה ומזרחה באירופה ובאסיה.
בסוג 20 מינים, בארץ 10, מהם חצי שזרעיהם הפנימיים נושאים ציצית וחצי שכל זרעיהם חסרי ציצית,. אלה האחרונים נחשבו פעם כסוג נפרד בשם אפרונית.

כתב מייק לבנה

האקדמיה שינתה את שמו ללוגפית השדה. המין פילגון השדה ופילגון צרפתי הופרדו לסוג נפרד בשם לוגפית.

עודכן