תלתן השדה הוא צמח עשבוני חד-שנתי, זקוף או נטוי מעט, גובהו 15-5 ס"מ. מבסיס הצמח מסתעפים מספר גבעולים דקים צינוריים, מעט גליים, העוטים שערות קצרות, שבחלקיהם העליונים הסתעפויות משנה דו-קרניות לא סימטריות. העלים שעירים, מסורגים לאורך הגבעול, התחתונים בעלי פטוטרת ניכרת והעליונים כמעט יושבים על הגבעול. העלעלים ביצתיים, צרים ומאורכים, מחודדים בקצותיהם. עלי הלוואי מעורקים, קרומיים בין העורקים, ביצתיים-מוארכים ומסתיימים בחוד ארוך למדי.
התפרחות יושבות בראש הגבעולים. הן דמויות שיבולים קצרות, מוצרות בראשן ומראן משיי, בצבע קרם-ורדרד, בשל גביעי הפרחים העוטים שער משי צפוף. הגביעים הם חלקי התפרחת הבולטים לעין. הם ארוכים בהרבה מהכותרות הפרפרניות, שצבען לבנבן או ורדרד, החבויות בתוך הגביעים ואינן ניכרות למסתכל מרחוק. גביע הפרח עשוי צינור קצר, שלועו סגור בטבעת שערות ובחמש שיניים שוות, דמויות זיפים, הארוכות פי שניים ויותר מצינור הגביע. הפרי תרמיל ביצתי-קרומי, המכיל זרע עגול בודד, צהוב. הפריחה בתחילת האביב.
תלתן השדה הוא צמח נדיר בישראל הגדל בבתות ועל קרקעות חוליות בצפון הארץ ובשרון. הוא צמח נפוץ למדי באזורים הנמוכים של אירופה ומערב אסיה וצמח פולש בצפון אמריקה.
תלתן השדה משמש ברפואה העממית ובחקלאות להקלת בעיות במערכת העיכול בבני אדם ובחיות. מראה התפרחות השעירות-פרווניות העדינות, הקנה לתלתן השדה את כינויו האנגלי Haresfoot clover ("תלתן רגל-הארנבת"). שמו המדעי, כמו השם העברי, מתייחס לבית גידולו בשדות (Trifolium בלטינית הוא תלתן, tri- שלשה, folium עלה; arvensis בלטינית הוא "של השדה").

תלתן הוא סוג גדול ומגוון במשפחת הקטניות (לשעבר הפרפניים), בסדרת הקטניות. מספר מיניו מגיע ל-280. בארץ 51 מינים, והריהו הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) בארץ, אחרי קדד. הארץ משמשת מרכז חשוב בתפוצתו העולמית ובמחקר הסוג. רוב המינים בארץ הם עשבים חד-שנתיים זקופים, מיעוטם עשבים רב-שנתיים. מיניו מאכלסים בתי-גידול רבים.
הסימן הברור של הסוג הוא העלים תלתניים, כלומר מורכבים משלושה (תלת) עלעלים, ומכאן שמו. אין הוא הפרפרני היחיד שעליו תלתניים, אך הוא שזכה בשם שמציין את התכונה הזאת. ברוב מיני התלתן יוצאים כל 3 העלעלים מנקודה אחת, במינים ספורים (7 מינים בארץ) נישא העלעל האמצעי על פטוטרית קצרה מעל מפגש שני העלעלים הצדדיים.
הפרחים ערוכים לרוב בקרקפות מרובות-פרחים. הפרח פרפרני, מייצר צוף, הנאגר בציפורן של מפרש הכותרת. החרק חונה על משוטי הכותרת וחותר לצוף שבצינור הפרח, וכך הוא מוריד את הסירה וגורם להזדקרות האבקנים (או מאוחר יותר – הצלקת) המסתתרים בה.
הפרי הוא תרמיל הכלוא בגביע ואינו נפתח, ובו זרעים מעטים: לרוב 1–2, לפעמים עד 8. הוא מצויד בשיניים או ווים, ומופץ בשלמותו כיחידה אחת, נאחז בנוצות של עופות או בשיער של יונקים.
בני הסוג נבדלים מהסוג הדומה שברק בעלים ובאבקנים – עלי השברק ריחניים והם נושאים בלוטות או שערות בלוטיות, ועלי התלתן לרוב אינם כך; ותשעה מתוך עשרת האבקנים של תלתן זיריהם מאוחים לצינור בעוד העשירי חופשי, ואילו בשברק כל עשרת הזירים מאוחים.
בתרבות מגדלים תלתן למזון לחיות-המשק כמספוא ירוק או מיובש כחציר, וכן למרעה ולזבל ירוק במחזור הזרעים. הוא מועיל גם כצמח-דבש לדבורים. היבול השנתי העולמי הוא 84 מיליון טון לשנה.
כתבו דרור מלמד ומייק לבנה


עודכן