הרדופנין מנוצה הוא צמח רב-שנתי, הנבדל מכל יתר מיני ההרדופנין בארץ בעליו, שחלקם או כולם גזורים לאונות צרות המרוחקות זו מזו, היינו מנוצים, כפי שמבטא גם שמו.
הרדופנין מנוצה פורח באביב, באפריל–מאי. קרקפת הפרחים גדולה, עטופה בדורים אחדים של חפים רעופים ירוקים. כותרת הפרח צהובה, צינור האבקנים חום, מעורק לאורכו, קצהו כהה יותר. הצלקות ארוכות, צהובות ככותרת. כל הפרחים לשוניים, גדולים, נפתחים דור אחר דור מבחוץ פנימה. הפרחים החיצוניים גדולים מהפנימיים. בראש הזרע יושבת ציצית של שערות מנוצות.
הרדופנין מנוצה נפוץ רק במרומי ההרים: בגליל העליון, בחרמון, באדום ומעט גם בהרי יהודה. הוא גדל בקרקע אבנית, ברום 700 עד 1700 מ'.

הסוג כולל 150 מינים, בארץ 9. לא ברור מדוע ניתן לסוג השם התלמודי הרדופין, השייך במקורו כנראה לצמח אחר לגמרי, והמקשר אותו לכאורה עם ההרדוף שאין להם הרבה במשותף. הפרחים לשוניים, גדולים במיוחד, צבעם צהוב או ורוד. הקרקפת גדולה, עטופה בדורים אחדים של עלים (חפים) רעופים – סימן מועיל להבדלה בין בני הסוג לבין מינים מסוגים אחרים, דומים. הזרעון גדול. בראש הזרעון יושבת ציצית גדולה, שערותיה מנוצות. העלה לרוב סרגלי ארוך, והעורקים נראים כמקבילים, ובאין פרחים אפשר לטעות ולחשוב שהוא מן החד-פסיגיים – דגניים או שושניים. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח. כל הצמחים בסוג מפרישים מיץ חלבי.

כתב מייק לבנה

לא עודכן