ציפורנית אדמומית היא צמח חד-שנתי זקוף, מסתעף מעט, רק בראשו. הצמח מכוסה כולו בשערות קצרות והדוקות.
ציפורנית אדמומית פורחת בין מרס למאי. הפרח אדום עד ורוד–סגול, קטן. ליתר דיוק: אוגן הפרח קטן, אורכו כרבע מאורך צינור הפרח. הגביע ארוך, מאוחה-עלים, תומך את צינור הכותרת, מפורד בקצהו ל-5 שיניים קצרות. עורקי הגביע אינם ניכרים ביותר. עלה הכותרת מחולק לציפורן ארוכה ולטרף קצר פי 4. הטרף שסוע בראשו למפרץ רחב ולא-עמוק המחלק אותו ל-2 אונות קצרות. קשקשי העטרה גדולים. ההלקט ארוך פי 2–3 מנושא-הפרי.
ציפורנית אדמומית גדלה בשדות נטושים ובשדות מושקים. היא נפוצה ברוב אזורי מרכז הארץ וצפונה. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.

ציפורנית היא סוג גדול ומגוון במשפחת הציפורניים. מונים בו 400 מינים, רובם עשבוניים רב-שנתיים או חד-שנתיים, מיעוטם בני-שיח. מרכז הסוג בארצות הים התיכון. בארץ גדלים בר 43 מינים, והריהו הסוג השלישי בגודלו (מבחינת מספר מיניו), אחרי קדד ותלתן. מינים נוספים של ציפורנית מגדלים בתרבות כצמחי נוי.
העלים נגדיים, תמימים, מוארכים לרוב, ואין להם עלי-לוואי (במשפחת הציפורניים יש לסוגים רבים עלי-לוואי).
צבע הפרחים לרוב אדום לגווניו, בין ורוד לארגמן.הפרח מטיפוס 5: יש לו 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת, 5 (או 10) אבקנים. השחלה עילית, והיא נישאת לרוב על עוקץ ולא יושבת כמו ברוב הצמחים, ובראשה 3 עמודי-עלי. הגביע צינורי, מעורק לאורכו, לרוב ב-10 עורקים. עלה הכותרת מחולק בצורה ברורה לשני חלקים שונים: החלק הבסיסי צר וארוך, והוא נקרא בשם ציפורן (ועל שמו נקראים המשפחה והסוג); והחלק העליון רחב ושמו טרף. הציפורן לרוב זקופה, חבויה בגביע, ו-5 הציפורנים צמודות כצינור. הטרף פרוש, במינים רבים הוא שסוע לשניים, כך שנראה כאילו מורכב הפרח מ-10 עלי כותרת. במעבר בין הציפורן לטרף יש תכופות קשקשים קטנים, המצטרפים ליצור מעין עטרה. האבקה עצמית נמנעת על-ידי הפרדה בזמן בין הבשלת אברי הזכר לאברי הנקבה: הפרח פתוח 3 יממות, ב-2 הראשונות הוא נמצא בדרגה זכרית, ובשלישית בדרגה נקבית.
הפרי הלקט, צורתו כחבית או ביצה או כדור, והוא נישא רוב בראשו של גבעולון הנקרא "נושא-פרי" (גינופור). הזרעים העליונים מתפזרים בנקל עם טלטול הצמח, התחתונים נותרים שמורים בפרי עד לחורף הבא.
הסוג ציפורנית קרוב לסוג ציפורן ודומה לו, נבדל ממנו בעלי הגביע: בציפורן יש דוּרים אחדים של חפים העוטפים את עלי-הגביע, החיצוניים קצרים יותר, והם ערוכים כרעפי-גג, החיצוניים חופים על הפנימיים; ואילו בציפורנית יש רק דוּר אחד של 5 עלי גביע, ללא חפים, והם מאוחים לצינור ארוך, רק בקצהו הם מפורדים לשיניים קצרות. כמו-כן הם נבדלים במספר עמודי העלי: בציפורן מספרם 2, בציפורנית מספרם 3.

כתב מייק לבנה


לא עודכן