צמח רב-שנתי שגופו טבול במים, ופרחיו המפוארים צפים על פני המים. גדל במים מתוקים שעומקם אינו עולה על 1.5 מ'. בקרקע מתחת למים הוא מפתח קנה-שורש עבה, וממנו עולות פטוטרות ארוכות של עלים. טרף העלה ענק, קוטרו עד 40 ס"מ, צף על פני המים, צורתו עגולה עם מפרץ צר ועמוק. הוא יפה, מבריק, בשרני מעט, מכיל גבישי אוקסלט הסידן, משמש מדרך ומשען לצפרדעים ועופות. בחורף מתים העלים והצמח נעלם מהנוף. רק באפריל הוא מנץ עלים חדשים.
פורח ממרס עד ספטמבר. הפרח גדול ומרנין-עין, קוטרו 10 ס"מ. 4 עלי הגביע ירוקים, צורתם אזמלית, והם ארוכים מעלי הכותרת, נשירים. עשרות עלי-הכותרת ערוכים בדורים אחדים. הם צרים ומחודדים (להבדיל מנימפיאה לבנה, שעלי הכותרת שלה מעוגלים בקצה). צבע עלי הכותרת לבן שנמסך בו מעט תכול, נוטה לסגול או ורוד. המעבר מעלי הכותרת לאבקנים הצהובים הוא הדרגתי: בחוץ עלי כותרת רחבים, פנימה להם עלי כותרת צרים יותר ויותר, פנימה להם אבקנים רחבים, ובמרכז אבקנים צרים. הפרח נפתח באור ונסגר בחושך. האבקתו מתבצעת על-ידי חיפושיות.
הפרי ספוגי, ביצי, אורכו 4 ס"מ. הכינו ממנו קמח ששימש לאפיית לחם. גם יתר חלקי הצמח נאכלו: זרעים, פטוטרות-עלים, קני-שורש. מקנה השורש הפיקו גם חומרי-צבע ותרופות. הוא מכיל טאנינים וחומצה גאלית.
הצמח נדיר בארץ, על סף הכחדה. גדל בעבר במקוי-מים מתאימים במישור החוף ובצפון הבקעה, נכחד מרובם. הושב לעין נימפית (אתר ששמו נקרא על שם צמח זה) ולמקורות הירקון מפרטים שנשמרו בגן הבוטני של אוניברסיטת תל-אביב.
תפוצתו העולמית משתרעת באזור הטרופי של מזרח אפריקה. יש מקומות שצמיחתו צפופה, מכסה כליל מקוי מים ומפריעה לשימוש בהם ולגידול דגים.
נימפה היא אלילת טבע במיתולוגיה היוונית. נימפיאה הוא שם של צמח מקודש בתרבויות שונות: מצרים הקדומה, הודו, המאיה באמריקה המרכזית.
בסוג נימפיאה 50 מינים, בארץ 2, וחל בה מפגש בין שני מינים המייצגים שני אזורים עולמיים שונים: מין אחד שמוצאו צפוני ואחד שמוצאו דרומי.

כתב מייק לבנה

לא עודכן