אין קל מלזהות את התורמוס: עליו ופרחיו מסגירים אותו מיד. מתוך זרע גדול נובט בחורף צמח עם עלים מאוצבעים גדולים. אונות העלה מכוסות בצפיפות בשערות לבנות קצרות, המתבלטות כשהן כולאות את טיפות הגשם בצורה מיוחדת, תאוותו של כל צלם.
העלים של מין זה, כשל מיני התורמוס האחרים, מבצעים תנועות מעקב אחר השמש. בבוקר פונים העלים לשמש העולה במזרח ובמשך היום משנים העלעלים את עמדתם בהתאם לתנועת השמש בשמיים, עד שלעת השקיעה הם פונים למערב. במשך הלילה חוזרים העלים לפנות אל המזרח ומוכנים לקבל את פני השמש הזורחת. כשהשמיים מכוסים עננים וקרני השמש אינן מגיעות אל הצמחים, ניצבים העלעלים בעמדה מאוזנת. תנועת העלעלים מתאפשרת ע"י שינויי נפח בצידי "כרית תנועה" הנמצאת בבסיסו של כל עלעל. במצב של חוסר במים נפסקת תנועת העלעלים, ובמקרים של מחסור חמור מתקפלים העלעלים לאורך צירם. תופעה זאת של מעקב אחר השמש (Heliotropism) קיימת גם במיני חלמית ומעוג, בהם נע כל טרף העלה כמשטח אחד. היא נחקרה רבות עך-ידי פרופ' דב קולר ותלמידיו באוניברסיטה העברית בירושלים. ההנחה היא שמנגנון זה מגביר את קליטת אור השמש על-ידי חד-שנתיים אלה, הגדלים בעונת החורף הקצרה בבתי גידול יובשניים וצריכים לנצל את תקופת הגשמים לצמיחה מהירה, פריחה ועשיית זרעים.
המין תורמוס צהוב ניכר בכותרתו הצהובה. פורח מפברואר עד מאי. הפרחים ערוכים בראש הגבעול בתפרחת רבת-פרחים (10–20), הנפתחים בזה אחר זה, התחתונים תחילה. הפרח גדול, מתאים להדגמת מבנה ותיפקוד של פרח פרפרני. הוא מואבק בשיטת "משחת השיניים", אחת מ-4 צורות שונות הנפוצות במשפחתו: עם כל ביקור של חרק בפרח נלחץ החוצה גושיש קטן של אבקה מתוך סדק בראש הסירה. בביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף, לאבק את החרק הנוסף. קל לחקות את ביקור החרק על-ידי לחיצה באצבע על משוטי הכותרת. אין לפרח צוף, והחרקים (בעיקר דבורים) באים אליו למען האבקה שבו. נמצאה בתורמוס גם האבקה עצמית.
הצמח גדל בכתמים צפופים בנוף. בין היתר נובע הדבר מן האסטרטגיה שלו בהפצת הזרעים: הזרע גדול, מכיל רקמת מזון נדיבה, כך שסיכוייו של הנבט להצליח הם טובים. מצד שני אין לזרע אמצעים יעילים להפצה למרחוק, וכל הנבטים עולים בסביבת צמח האם. כמו כן תורמת לצפיפות עמידותו של הצמח בפני היאכלות.
התרמיל מזכיר פרי של פול. הוא עבה, מגושם, שעיר ודביק, מכיל 2–5 זרעים, משונץ מעט בין הזרעים. בהתיבש התרמיל משתזרות קשוותיו בכוח כקפיץ, והוא נפתח בפיצוץ וזורה את הזרע למרחק כלשהו. הזרע אכיל בהיותו ירוק, טעמו מזכיר אפונה עם קצת טעם-לואי מריר, מכיל מעט רעל (לופינין), אך כמות קטנה של רעל זה כנראה אינה גורמת נזק חמור לבהמה, אף לא לאדם הטועם זרע או שניים. אולם יש ברעילותו של התורמוס, בהיאכלו בכמות גדולה, כדי להסביר את יכולתו לצמוח באוכלוסיות צפופות. יתכן כי לגבי חרקים רעילותו יעילה יותר.
המין תורמוס צהוב הוא נדיר, גדל בקרקעות חוליות באיזור החוף ובערבה.  על שורשיו מתפתחות פקעיות גדולות של בקטריות קושרות חנקן, ואכן שימש כבר בתקופה הרומית כדשן ירוק.
מינים אחדים של תורמוס תורבתו למאכל. אוכלים את הזרעים, אחרי שנשלקו היטב פעם ופעמיים לניטרול הרעל שבהם, ובכל זאת עדיין נותרת בהם מרירות כלשהי. הזרע גדול, מהגדולים במשפחתו, והוא מכיל שפע של חומרי מזון, במיוחד חלבון.
200–300 מיני תורמוס גדלים בעולם, רובם באמריקה הצפונית והדרומית, אך גם כמעט בכל היבשות האחרות. רבים מהם נוהגים כשלנו: מופיעים בריכוזים צפופים ונרחבים בנוף, פורחים בצבעים עזים וזועקים, ומתרחקים מקרקעות גירניות. בארץ 5 מינים.
כתב מייק לבנה

תורמוס צהוב פורח בגבעת הצבעונים ליד חדרה, בשלולית החורף נתניה (דורה?)  ובהרצליה


עודכן