אנו נתמקד במשפחת הסוככיים
מיהם הצמחים במשפחה זו? רובם חד או דו-שנתיים לעיתים רחוקות רב שנתיים , עליהם לרוב גזורים עד דק, (גזר ושמיר...) גבעוליהם לרוב חלולים ופריחתם מזכירה סוכך פשוט או מורכב מסוככונים רבים המרכיבים את ה"שמשיה" היפה. לפרחים 5 עלי כותרת 5 עלי גביע ו5 אבקנים, רוב רובם לבנים ומיעוטם צהובים (נירית הקמה )
הפרחים הקטנטנים אינם מרשימים אולם כשהם מתקבצים לתפרחת סוככית בת עשרות או מאות פרחים הם מרשימים ובולטים.
הפירות המאפיינים את בני המשפחה הם דו-זרעון הנפרדים לשני זרעונים לאחר הבשלה אולם לא נפתחים.
הפצת הזרעים בשיטות שונות או ע"י זיזים הנאחזים בבעלי חיים ובבגדי עוברים ושבים, (מיני גזר וגזרזיר) ע"י הרוח כאשר הזרעים הקלים ( כלך) או זריקה למרחק ( מסרקים)
העלים רובם גזורים
גולת הכותרת של המשפחה הם הריחות הארומטיים שהם מפיצים ולכן רבים מהם תורבתו לצמחי תבלין או ירקות עליים או שורשים. בכל מקרר ומגרת תבלינים נמצא נציגים של המשפחה (גזר, שמיר, פטרוזיליה , כרפס (סלרי) , כוסברה, קימל (כרויה) ועוד)
כמו בכל משפחה ישנה גם כאן הכבשה השחורה בדמות צמח רעיל מאוד העונה לשם רוש עקוד שהיה ידוע ברעילותו כבר אלפי שנים .
האגדה מספרת שבעזרתו הרעילו את הפילוסוף סוקרטס, והשתמשו בכל חלקי הצמח למרוח חיצים רעילים.
צמחים מצמחי המשפחה משמשים גם כצמחי מרפא בעיקר לאיזון ומרפא ללב. משפחת הסוככים חשובה למשק הדבורים. הצמחים מספקים להן צוף ואבקה והדבורים מצידן מספקות לצמחים את ההאבקה הדרושה להם לצורך הבשלת פירות. במשפחה זו כ 3000 מינים וכ 300 סוגם.
המשפחה הייתה בין הראשונות שזוהתה ומוינה
אז מי פורח בעונה זו?
אמיתה גדולה
אמיתה גדולה היא צמח חד-שנתי קירח, זקוף, מסתעף, גובהו כחצי מ'. העלים גזורים לאונות, פורחת ממארס עד ספטמבר. הצמח נושא בקצות הענפים סוככי-פרחים לבנים גדולים. הסוכך בנוי מסוככונים בעלי פרחים קטנים, צפופים, בגודל שווה, "כתמונה ללא מסגרת". הסוכך גדול, קמור, ללא כתם כהה במרכזו. הפירות ביציים פחוסים, מוקפים בחישוקים בהירים לאורכם. אמיתה גדולה נפוצה בארץ בשדות ובצידי דרכים בחבל הים-תיכוני בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. היא ידועה כצמח-דבש חשוב. ברפואה עממית היא נחשבת כמועילה להרחבת צינורות הדם והשתן, נגד מחלות קיבה וכן נגד קצרת ומחלות לב. נמצא בזרעים חומר (כרומולין סודיום) המשמש גם ברפואה המודרנית להקלה בהתקפי קצרת. קרנות הסוכך משמשות כקיסמי שיניים. (על שולחני יחד עם העטים עומד סוכך אחד יבש המשמש אותי לעת צרה... )
אמיתה קייצית
דומה לאמיתה גדולה אלא שהיא באמת גדולה מהאמיתה הקייצית , ועליה בהירים פורחת בצידי דרכים ושדות מושקים כ"עשב רע" בהמוניה
דל קרניים כרמלי (ברוב הארץ כבר בשלב הפרי)
צמח חד-שנתי זקוף ומסתעף, גובהו 1-2 ויותר. הוא שכיח מאוד בבתי-גידול שונים. קל להבחין בינו לבין סוככיים לבני-פרח אחרים: תפרחתו דלילה, קרני הסוכך מעטות, מרווחות ומפושקות, שונות באורכן זו מזו; וסימן מיוחד – גבעוליו מחוספסים כנייר-זכוכית, בעיקר עם העברת היד על גבעוליו כלפי מטה, כי הם מכוסים זיפים קצרים הפונים מעלה. דל-קרנים כרמלי פורח בסוף האביב ואל תוך ראשית הקיץ, מאפריל עד יוני. התפרחת היא סוכך בן 3–7 קרנות מפושקות ושונות באורכיהן. הפרח לבן, עלי הכותרת מכוסים זיפים בצידם התחתון. עלי הכותרת החיצוניים בסוככון ובעיקר בסוכך גדולים מהאחרים. אחרי הפריחה נוטות קרנות הסוכך מעלה וכלפי המרכז, הסוככים נצמדים זה לזה ושומרים על הזרעים עד הירטבם בגשם של השנה הבאה. הפרי פחוס ורקוע כמטבע,
שפרירה קשקשנית
צמח חד-שנתי זקוף, מן היפים והמעניינים בבני משפחתו: בולט בתפרחתו הלבנה והסדורה, בזרעיו הקשקשיים, ואפילו במראה המעניין של שלדו היבש בקיץ. הצמח קירח. גובהו 40 ס"מ. פורח באביב המאוחר בפרחים לבנים. מבנה תפרחתו אופייני–קלאסי למשפחתו. הסוכך מורכב וצפוף, שטוח כצלחת או אף קעור מעט (זאת בניגוד לרוב בני משפחתו, שתפרחתם קמורה). הפרחים קטנים, צפופים, ורק בהיקפו של הסוכך ערוך דוּר אחד של עלי-כותרת גדולים: בכל אחד מפרחי ההיקף מגיע אחד מעלי הכותרת, הפונה החוצה, לממדים גדולים פי 5–10 מן היתר. זה מה שיוצר את מראה השמשיה הרומנטית והעדינה לשפרירה . לרוב יש במרכז הסוכך קבוצה של פרחים מנוונים, כהים. תופעה זו ידועה גם במינים אחרים במשפחתו, (גזר קיפח) וניתן לה הסבר כאילו נראית קבוצה זו כחרק בעיני חרקים מאביקים, אות לכך שגם להם כדאי לבוא. ... הזרעים ציוריים: הזרע מוקף במלל רחב ושטוח כדיסקוס, מחולק על-ידי מפרצים רחבים ועמוקים לאונות יתדיות, מראהו כגלגל-שיניים. אין לטעות בו ואין דומה לו במשפחתו. הצמח גדל בשדות-בור ובבתה בכל אזורי הארץ שמצפון לבקעת באר-שבע, משני עברי הירדן. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
גד השדה ( כוסברה)
הצמח משמש תבלין למזונות שונים, למשקאות חריפים, לשוקולד ולקקאו, לטבק, לתרופות, וכן לתערובת-תבלינים הידועה בשם קארי. משתמשים בעלים לסלט, ובעיקר בזרעים, שריחם נעים וחזק. הוא נזכר בתנ"ך בשם גד ובמשנה בשם כוסבר. מקובל גם כסם-אהבה, ולהבדיל – כדוחה חרקים.
גזר קיפח
גזר קיפח הוא צמח דו-שנתי בולט מאוד בנוף של ראשית הקיץ, במיוחד בצִדי דרכים. הוא מדיף ריח אופייני של גזר. מצמח זה תורבת הגזר התרבותי הנאכל. באביב של השנה השנייה עולה עמוד תפרחת זקוף ושעיר, המתנשא לגובה של עד 2 מ'.
גזר קיפח פורח בסוף האביב ובקיץ, מאפריל עד אוגוסט. בראש הגבעול מתנשא סוכך ענק בודד, קוטרו עשוי להגיע עד 30 ס"מ. במרכז הסוכך מתנוססת קבוצת פרחים עקרים, שחומים או סגולים, הנראים כחיפושית או זבוב על רק שאר הפרחים הלבנים ולעיתים ורדרדים בתפרחת צעירה, הם מושכים חרקים לנחות על הסוכך. הסוכך מורכב מ-15–40 סוככונים. לשורש הצמח יש שימוש ברפואה העממית. חליטת השורש ובישולו משמשת לטיפול במחלות כבד, לטיפול בעור ולהקלת קשיים בנשימה.
ברפואה סינית כמו בהרבה שיטות רפואה מסורתיות נהוג להציג את ההקבלה בין מראה הצמח להשפעתו הרפואית. בעבר גישה שכזו נודעה בשם "תורת החתימות". לדוגמה, צמחים עם שורש בצורת אדם, נודעו כצמחים מחזקים הדודא הרפואי אשר גם לשורש שלו צורת אדם, משמש ברפואה העממית וברפואה יוונית לטיפול בבעיות פריון, כלומר לטיפול בקושי ליצור אדם.
בצמחים ממשפחת הסוככים: צורת השורש שפודית, ארוכה ומחודדת, הגבעול ארוך וישר ורק הפרח מלמעלה מתפשט לרוחב כמו מטריה. ההתוויות הרפואיות המסורתיות של צמחי משפחת הסוככיים, מדגימה כי המשותף לכולם הוא היכולת להחזיר את הגוף למרכז, לאזן את הגוף. צמחי משפחה זו משמשים להחזרה לקו האמצע של כל מערכות הגוף.
הסוככיים משפרים את תפקוד מערכת העיכול בעיקר הודות לתרכובות הארומאטיות- ריחניות המצויות בהם. הריחניות שבירקות ותבלינים ממשפחת הסוככיים מרגיעה את שרירי המעי העצבניים ומגרה הפרשת אנזימי עיכול. לשמנים הארומטיים המופיעים בצמחים ממשפחה זו פעילות נוגדת טפילים.
לסיום כבר קבע הרמב"ם
זרעי כוסברה: אישה האוכלת כוסברה תזכה בבנים יפים ושמנמנים. גם הכוסברה מונעת גזים וכאבי בטן. היתרון הייחודי לה הוא איכותה הקרירה ההופכת אותה לתבלין אידיאלי לאנשים בעלי מזג חם. ניתן להשתמש בה כתבלין או כמרכיב בחליטה בימי הקיץ החמים.
חג שבועת שמח ולבן