הציטוט מתוך הספרון האיש ששתל עצים, שיצא בצרפתית ונכתב ע"י הסופר ז'ן זיונו
ונדפס בישראל בשנת 2010 בהוצאת אסיא.
הספר מספר בשפה גבוהה , נאיבית ומקסימה על רועה צאן המביא מרפא לחולי ולצחיחות של מדינתו בין שתי מלחמות העולם.
הספר מראה שיש ביכולתו של אדם נחוש לחולל שינויים - שיש ביכולתו כל כל אחד לחולל שינויים !!!!!
חובה לכל מחנך מדריך בתנועת נוער ומורה
מתאים לשיעורי חברה ודיונים חברתיים.
והעיקר תשתלו עצים, (לא עכשיו בימים החמים - בסוף הקיץ)
הספר בעידוד הקק"ל
להשיג :
טלפון: 050-7400317
www.asiapublishers.co.il
לפרטים על הספר הסופר ועוד
http://www.asiapublishers.co.il/AboutBook/32?catid=0
הרהוריו והשגותיו של אלישע פורת מעין החורש ז"ל על הספר
ספר חמוד נחמד ומומלץ לשבוע ט"ו בשבט בעקבות שלוש הגרסאות העבריות של הספר "האיש שנטע עצים", מאת ז'אן ז'יונו (1895 עד 1970).
L'homme qui plantait des arbres \ Jean Giono מומלץ בחום לאוהבי הצומח מ"צמח השדה"!
ידידה טובה שלי, שהתלהבה מאד מהספרון "האיש ששתל עצים", לא נחה ולא שקטה עד שהביאה לי אותו לקריאה. ואכן, בלעתיו "כבכורה בטרם קיץ"... כמו שאמרו בפלמ"ח... כלומר כבכורת תאנים מתוקה, שהבכירה באביב, ראשונה לתאני העונה.
הספר שקראתי הוא "האיש ששתל עצים", מאת ז'אן ג'יונו, תרגם לעברית בן יוסף, איורים במגזרות נייר נעמי שפירא. הוצאת קיקרו, תשנ"ח 1998. נהניתי מהקריאה,
דילגתי בחשד על המעקשים של התרגום, ואמרתי לעצמי, שלא ייתכן שפנינה שכזו שכבה לה ללא הופכין על מדפי הספריות, ולא תורגמה לעברית תרגום נוסף. זהו ספרון מופלא, משל מודרני ומושך, מיושן מעט, על יחסי האדם והטבע. גיבורו של הספר, אדון בופייה, איש פשוט ובעל תכונות של צדיק נסתר וקדוש מתחבא, איש מופת בריא ומאריך ימים, רועה צאן צרפתי מפרובאנס, מקדיש את חייו לנטיעת עצים באזור קרח, ומשנה במו ידיו את סביבתו. ספר מלא אופטימיות צנועה, רוחניות עלומה, אהבת אדם וצומח. ובא, בין השאר, לרפא את פצעי המלחמות הנוראות שהיכו בצרפת ובז'יונו עצמו, במחציתה הראשונה של המאה העשרים. היום היו מכנים את הספר אקולוגי ופציפיסטי. לא התעצלתי אם כן, ירדתי אל בטן המחשב, אל הקטלוג של בית הספרים, ובאמת מצאתי שלוש גרסאות לספר. ולא רק שתורגם בידי שלושה מתרגמים, אביבה ברק, מצרפתית, הוצאת אסיה 2010, איורים קרן תגר. בן יוסף הנזכר, ושני המתרגמים גל וטלי גרינברג, מאנגלית, הוצאת צימוק 2009, אגדה מודרנית, איורים סהר חופי. אלא שגם אוייר בידי שלושה אמנים. כלומר: לפנינו שלוש גרסאות לספר, האחת תורגמה מצרפתית השנייה מאנגלית והשלישית תורגמה לעברית... וכן זכה הספרון הדק לשלושה מאיירים או מאיירות, המעשירות את חווית הקריאה בו.
יותר מזה: שם המחבר מאויית בשונה שלוש פעמים, ז'יונו אצל ברק, כמקובל בספרות העברית. ג'יונו אצל בן יוסף, גחמה לא ברורה, וגיונו אצל הגרינברגים, שאולי נגררו לאיות האנגלי. גיוון ועושר, אין מה לומר, השמורים בדרך כלל לספרים ידועים יותר... באחרית הדבר לספר, המופיעה כמובן גם היא בשלוש גרסאות שונות, נכתב ש"ערפל קרב" מכוון עטף את הספר, ולא מעט היה זה בשל שגיונו של ז'יונו עצמו.
והנה, עשרות שנים לאחר שנדפס לראשונה, 1953, עוטה ערפל גם את הגרסאות העבריות. למשל הכותר עצמו "האיש ששתל עצים", או שמא "האיש שנטע עצים"? תהיתי על פשר הכותר כבר בעת הקריאה. מדובר בבלוטי אלונים וזרעי עצים אחרים שהקדוש מנביט מזרעים. אם כך, אולי צריך להיות "האיש שהנביט עצים"? או אולי אפילו "האיש שזרע עצים"? אבל אפשר שבצרפתית ובאנגלית הכוונה באמת לאיש שנטע עצים, מבלי להכביד על הקורא העירוני הממוצע, שאינו מצוי בפרטי מקצוע השתלנות...
אני מניח ששלוש ההוצאות, אסיה קיקרו וצימוק, הוציאו את הספרון מאהבה. אבל גם כשמוציאים ספר מאהבה, יש להקפיד על הוצאתו שלא תראה כגחמה מוזרה. יש מספיק זרויות בספרון עצמו. הבה נעיין לרגע בשמו של גיבור הספר: אלזייר או אלזיאר, או אלזער אצל בן יוסף. הקורא חש שיש כאן כוונה כנראה לקדוש הנוצרי אלעזר. אבל גם אם כך הדבר, צורת התרגום אלזער היא משונה למדי. וזו רק דוגמה קטנה. בסוף הספר מובא סיפורה של בתו של המחבר על תולדותיו אפופות הבלבול של הספר. אביה כתב את הסיפור, בשנת 1910, כיוון שפנו אליו ממגזין אמריקאי נודע, לכתוב קצרות על "הדמות המופלאה מכל שפגשתי מימי".
הסיפור התקבל בתחילה בהתלהבות, אך אחר כך התנפלו עליו עורכי המגזין, כשגילו שהוא כולו בדיה, והאשימוהו בנוכלות! הם בדקו את סיפורו ומצאו שלא היה מעולם אלזיאר בופייה, הקדוש הנוטע. הבלבול בין אמת לבדיון נמשך עוד שנים רבות, וז'יונו, בצד השבחים על הספר, ספג גם ביקורות קשות וגידופים. עם זאת הפך הספרון ליצירתו הנודעת ביותר והמתורגמת ביותר של ז'אן ז'יונו. סיקורת מעניינת על הספר, מאת נועה לימונה, נדפסה ב"הארץ", 2010, עם הופעת התרגום של אביבה ברק. כן, זוהי גם המהדורה שאני ממליץ עליה בחום!
ומפרובאנס לעמק חפר ולשרון. גם אצלנו יש אנשים המתמסרים להחייאת יער האלונים של השרון. מעצב גן הנוי בקיבוץ עין החורש, אמנון ראובני, כבר החל להנביט בלוטים של אלון התבור במגרשים הקרחים של המשק לפני עשרות שנים. הוא עשה זאת בהתמסרות ובהתמדה, לא פחות ממר בופייה של ז'יונו. בזכותו גם הגיעו אלינו בהמוניהם העורבנים, חובבי הבלוטים. דמותו של אמנון ראובני, כמחדש יער האלונים בחולות עמק חפר, אין בה שום זיקה לקדושים נוצריים, ואף לא לקדושים יהודיים. הוא הפנים את אהבת ארץ ישראל, שנשתלה בו בנעוריו, בתנועת 'השומר הצעיר', והקדיש עצמו לנטיעת עצים. ממנו למדתי שאלונים יש להנביט – יש המכנים זאת לזרוע – בטרם נטיעה. אבל אלון שצמח מבלוט, אין כמוהו לחוזק ולשורשיות. וכעת ממש מתחדשת היוזמה לשנטוע יער אלוני התבור בפרק השרון. חבורה מסורה של מקדשי- הטבע, שמה לה למטרה לטעת את הקרחות שנפערו ביער האלונים שבפרק השרון.
תמהני אם מישהו מהם קרא אחת משלוש הגרסאות המתורגמות של הספרון הקסום "האיש ששתל עצים". אבל ממש כמו אלזיאר בופייה, וכמו המספר-המטייל, הלום-המלחמות שבצרפת, בן דמותו של ז'יונו, גם הם מאמינים בכל נפשם שהנטיעה היא מעשה מטהר. בנטיעת האלונים יש הרבה יותר מאשר להצמיח עוד פיסת צל בדיונה של עמק חפר. היא מחברת בין האדם הנוטע, לטבע הננטע. בין העולם האנושי לעולם הקוסמי. וממש כמו בופייה הם רואים בשתילה מופת להתנהלות אופטימית והתנהגות אנושית, ואפילו התנגדות למלחמות ורדיפת שלום.
לפיכך גם אני חלוק בדעתי: האם טוב הדבר שיש בידי הקורא העברי שלוש גרסאות? או שמא רק נוסף בכך בלבול על בלבול, שהספר עטה עליו מראשית כתיבתו?