צלבית ארוכת-שיבולת היא עשב חד-שנתי דק וזקוף, גובהו 30 ס"מ. הגבעול מרובע, העלה סרגלי צר. העלים ערוכים בדורים בני 4–6, כמו אצל רבים מבני משפחת הפואתיים. הצמח כולו מכוסה שערות קצרות מחוספסות.
צלבית ארוכת-שיבולת פורחת מאפריל עד מאי. הפרח מסמרי, נכון, דו-מיני, עם צינור ארוך ו-4 אונות כותרת בצבע קרם. כל אונה מתמשכת לזיף הכפוף פנימה או מסתלסל. הפרח נפתח בלילה, ומפיץ ריח עדין מתוק, המושך פרפרי לילה. ביום רואים בעיקר את החפים והגביע הירוקים. התפרחת היא שיבולת ארוכה, ערוכה על הגבעול בטורי-אורך ברורים.
צלבית ארוכת-שיבולת גדלה בבתה עשבונית בכל אזורי החבל הימתיכוני בצפון הארץ ובמרכזה. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
בארץ גדלים בר 7 מינים, ועוד מין אחד מקובל כצמח נוי, מוצאו בפרס.
כתב מייק לבנה