געדה כרתית פורחת מאפריל עד נובמבר, בעיקר במאי. האוכלוסיות בבתי-גידול ראשוניים פורחות באביב ובראשית הקיץ, אך בבתי-גידול מופרעים אפשר למצוא פריחה שלה במשך כל הקיץ. הפרחים ערוכים בתפרחות מוארכות בראשי גבעולים. הגביע מחולק בקצהו ל-5 שיניים חדות, שוות זו לזו. צבע הפרח ארגמני בהיר או ורוד. הפרח גדול, חד-שפתני כמו בכל מיני הסוג, אורך שפתו התחתונה 15 מ"מ, והיא משונצת לאונות בצורה ברורה. צינור הפרח ארוך בהרבה מהגביע. האבקנים ועמוד העלי בולטים מצינור הכותרת. בצינור הכותרת גבנון דמוי דרבן ובו נאגר צוף. הפרח מואבק על-ידי חרקים שוחרי צוף, המסוגלים להגיע אל מאגר הצוף החבוי.
געדה כרתית גדלה בבתות ימתיכוניות בהרים בצפון הארץ ובמרכזה, במיוחד בקרקעות של קירטון חווארי וחוואר. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שבמזרחו של הים התיכון.
הסוג געדה מאופיין בפרח שכותרתו חד-שפתנית. ליתר דיוק השפה העליונה של הכותרת מנוונת, קצרה מאוד, כמעט חסרה. השפה התחתונה של הכותרת מפורצת ל-5 אונות, האמצעית גדולה וקעורה, היתר מוארכות. אבקנים 4, בולטים הרבה מהכותרת, בלתי שווים באורכיהם. עמוד העלי מפוצל בקצהו ל-2 זרועות כמעט שוות. הפרח מואבק על-ידי דבורים. הגביע פעמוני או צינורי, עם 10 עורקים, מפורץ בקצהו ל-5 שיניים. השם העברי לקוח מהשם בערבית, שמשמעו מסולסל, בגלל שפת העלה הגלונית של געדה מצויה. השם המדעי נקרא על-שם טויקר מלך טרויה, שהכיר בסגולות הגעדה כצמח מרפא. בסוג 300 מינים, 11 מינים בארץ: רובם ימתיכוניים, בהם 2 חד-שנתיים, 5 עשבוניים רב-שנתיים, 4 בני-שיח.
כתב מייק לבנה