גדילן מצוי פורח באביב ובראשית הקיץ, ממארס עד מאי. הפרחים קטנים, יושבים על הקרקפת, צבעם לרוב סגול, אך יש אוכלוסיות שבהן פורחים גם פרטים לא מעטים בצבע לבן. כל פרחי הקרקפת צינוריים, עם 5 עלי כותרת מאוחים. האבקנים, 5 במספר, מאוחים לצינור. הקרקפות גדולות, נישאות כל אחת בראש עמוד תפרחת עבה. הקרקפת מוקפת קוצים בלתי מסועפים. סימן זה מבדיל בין מין זה לבין הברקן הסורי הדומה לו, שאצלו קוצי המעטפת כן מסועפים. הזרעון פחוס, ובראשו ציצית לבנה עשויה דורים של זיפים מחוספסים.
גדילן מצוי שייך לקבוצת הצמחים המופיעים בבתי גידול עשירים בתרכובות חנקן, היות שהם מזוהמים בזבל או באשפה. הוא נפוץ בבתי גידול מופרעים בחבל הימתיכוני. תפוצתו העולמית היא מזרח ימתיכונית ומערב אירנו-טורנית.
הגבעולים הצעירים אכילים וטעימים לאחר קילוף. אוכלים גם עלים, בין טריים לסלט ובין יבשים לחליטת משקה מעין תה. גם מצעית התפרחת נאכלת. כן נאכלים הזרעים, כשהם קלויים או חיים. השורשים נאכלים לאחר השריה במים לכמה שעות.
ברפואה העממית משמשים עלים מעוכים לטיפול בפצעי-עור, ומיצוי חליטת העלים – לטיפול בדלקת כבד. מחקרים אחרונים מוכיחים שהשמן המופק מהזרעים הוא בעל ערך רב בטיפול בדלקות כבד כרוניות. באירופה ובארה"ב יש פעילות נרחבת של הפקת השמן למטרות רפואיות וקוסמטיות. הזרעים משמשים להמרצת מיץ המרה, ומשרה מהזרעים נחשבת מועילה לטיפול במחלות כבד, צהבת, אבני-מרה ושיעול.
כתבה ערגה אלוני
על זרעי הגדילן
בסוף האביב הצמח מתייבש, ובראש כל תפרחת שנראית כמו קוץ , ישנם זרעים. הזרעים מכילים –חומר הנקרא סילמרין, המחדש ומנקה את תאי הכבד, ונחשב למשקם הכבד הטוב ביותר שיש (שגם הוכח מדעית). הזרעים הצעירים נאכלים טריים, טעימים מאוד. הזרעים היבשים (חומים) נאכלים חיים או קלויים, הקלייה מפיגה את מרירותם. ניתן לחלוט, לטחון או להנביט, וגם להפיק שמן רפואי חזק.
במחקר שבוצע בזרעי גדילן באוסטריה, נבדקה מידת השפעתה של התרכובת סילמרין על קבוצת חולים בשחמת כבד. הוכח כי הקבוצה שקיבלה סילמרין הציגה את שיעורי ההישרדות הגבוהים ביותר. הוכח גם כי זרעי גדילן מצוי מגינים מפני רעילות ונזקים נלווים לכבד ולכליות.
בזרעי הברקן אין סילמירין