גדילן מצוי

הדפסה
  Silybum marianum שם מדעי
  Our Lady's Thistle, Holy Thistle, Milk Thistle Common name
ח'וּרְפֵיש אִלְ-גִ'מַאל שם ערבי
  خرفيش الجمال أللّغة آلعربيّة
מורכבים
Asteraceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
מחולק לאונות צורת העלה
משונן שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין ו/או צמח מאכל משמש לרפואה צופני

גדילן מצוי
צילום: © שרה גולד   שרון, ינואר
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

גדילן מצוי הוא קוץ חד-שנתי גבוה, שכיח מאוד בצידי דרכים, שולי שדות ומעזבות. הוא מתנשא לגובה של 150 ס"מ ואף יותר. עלי השושנת בבסיס הצמח גדולים ושסועים. שפת העלה מסתיימת בקוצים דוקרנים. העלים הירוקים מוכתמים ברשת של עורקים לבנים מכסיפים. פרופ' לב-ידון מאוניברסיטת חיפה העלה את ההשערה שדגם צבעים זה מטרתו להתריע על הקוצניות ולהרתיע בכך אוכלי עשב. האגדה מספרת כי טיפת חלב ממרים אמו של ישו נטפה על העלים, ומכאן כתמיהם הלבנים. מכאן גם שמו המדעי של המין. לארכו של עמוד התפרחת נישאים עלים קטנים עם שפה קוצנית, החובקים את הגבעול.
גדילן מצוי פורח באביב ובראשית הקיץ, ממארס עד מאי. הפרחים קטנים, יושבים על הקרקפת, צבעם לרוב סגול, אך יש אוכלוסיות שבהן פורחים גם פרטים לא מעטים בצבע לבן. כל פרחי הקרקפת צינוריים, עם 5 עלי כותרת מאוחים. האבקנים, 5 במספר, מאוחים לצינור. הקרקפות גדולות, נישאות כל אחת בראש עמוד תפרחת עבה. הקרקפת מוקפת קוצים בלתי מסועפים. סימן זה מבדיל בין מין זה לבין הברקן הסורי הדומה לו, שאצלו קוצי המעטפת כן מסועפים. הזרעון פחוס, ובראשו ציצית לבנה עשויה דורים של זיפים מחוספסים.
גדילן מצוי שייך לקבוצת הצמחים המופיעים בבתי גידול עשירים בתרכובות חנקן, היות שהם מזוהמים בזבל או באשפה. הוא נפוץ בבתי גידול מופרעים בחבל הימתיכוני. תפוצתו העולמית היא מזרח ימתיכונית ומערב אירנו-טורנית.
הגבעולים הצעירים אכילים וטעימים לאחר קילוף. אוכלים גם עלים, בין טריים לסלט ובין יבשים לחליטת משקה מעין תה. גם מצעית התפרחת נאכלת. כן נאכלים הזרעים, כשהם קלויים או חיים. השורשים נאכלים לאחר השריה במים לכמה שעות.

ברפואה העממית משמשים עלים מעוכים לטיפול בפצעי-עור, ומיצוי חליטת העלים – לטיפול בדלקת כבד. מחקרים אחרונים מוכיחים שהשמן המופק מהזרעים הוא בעל ערך רב בטיפול בדלקות כבד כרוניות. באירופה ובארה"ב יש פעילות נרחבת של הפקת השמן למטרות רפואיות וקוסמטיות. הזרעים משמשים להמרצת מיץ המרה, ומשרה מהזרעים נחשבת מועילה לטיפול במחלות כבד, צהבת, אבני-מרה ושיעול.
כתבה ערגה אלוני

על זרעי הגדילן
בסוף האביב הצמח מתייבש, ובראש כל תפרחת שנראית כמו קוץ , ישנם זרעים. הזרעים מכילים –חומר הנקרא סילמרין, המחדש ומנקה את תאי הכבד, ונחשב למשקם הכבד הטוב ביותר שיש (שגם הוכח מדעית). הזרעים הצעירים נאכלים טריים, טעימים מאוד. הזרעים היבשים (חומים) נאכלים חיים או קלויים, הקלייה מפיגה את מרירותם. ניתן לחלוט, לטחון או להנביט, וגם להפיק שמן רפואי חזק.
במחקר שבוצע בזרעי גדילן באוסטריה, נבדקה מידת השפעתה של התרכובת סילמרין על קבוצת חולים בשחמת כבד. הוכח כי הקבוצה שקיבלה סילמרין הציגה את שיעורי ההישרדות הגבוהים ביותר. הוכח גם כי זרעי גדילן מצוי מגינים מפני רעילות ונזקים נלווים לכבד ולכליות.
בזרעי הברקן אין סילמירין


מקורות מידע

הצמח במקורות

השם קוץ נזכר במקרא כשם כללי לצמחים בעלי עלים דוקרניים.שמות הקוצים אשר מופיעים במקרא קשים לזיהוי. סביר להניח שאחד מן השמות: שמיר, שית, צנינים ועקרבים מתייחס לאחד ממיני החורשף. ניכר שאבותינו הכירו את שמו המדויק של החורשף. יש המזהים את הקוץ המקראי עם צמח ששמו "קורטם", ויש המזהים אותו עם "ברקן" או עם "גדילן".

פולקלור ורפואה עממית
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל

מקור השם הלטיני מהאגדה העממית כי הכתמים הלבנים על העלים נוצרו מחלב מרים אם ישו, שנשפך כשהניקה את בנה  ליד עלי הגדילן.


 
גינון חסכוני בצמחי בר