הרדופנין הציצית

הדפסה
  Scorzonera papposa שם מדעי
  Oriental Viper's Grass Common name
לחיאת אלתיס אלוארדיה, קַעַפוּר, ד'יבּאח שם ערבי
  لحية التيس الورديه أللّغة آلعربيّة
מורכבים
Asteraceae
משפחה
מאוחה מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
עגול צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין משמש לרפואה

דווח לנו

הרדופנין  הציצית
צילום: © שרה גולד   גלבוע, מרץ
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

הרדופנין הציצית הוא צמח רב-שנתי זקוף, מסועף. גובהו 15 עד 50 ס"מ. הוא מגדל מתחת לפני הקרקע איבר-אגירה בצורת שורש מעובה חד-שנתי, אכיל בצעירותו (בראשית החורף) כשהוא חי, צלוי או מבושל. גם עלים צעירים נאכלים חיים. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח. העלה אזמלי צר באוכלוסיות הצפוניות, רחב יותר בדרומיות. בסיסו לופת לפעמים את הגבעול. הצמח מכוסה בצעירותו כסות צמרית, הנושרת בדבלולים עד שהצמח קירח בבגרותו. כל חלקי הצמח מטיפים מיץ חלבי בהיפצעם.
הרדופנין הציצית פורח ממרס עד מאי. הפרחים גדולים, ורודים, כולם לשוניים. הפרחים החיצוניים גדולים מהפנימיים. הצבע הורוד של הפרח מתגוון בזכות צינור האבקנים שגונו סגול כהה, והצלקות הצהובות. לוע הקרקפת כהה יותר, בעיקר בזכות ניצני הפרחים הצעירים הסגורים עדיין, שגונם עז. הפרח נפתח בבוקר, נסגר אחרי הצהריים. הפרחים החיצוניים פורחים תחילה, ובכל יום נפתח דוּר חדש של פרחים פנימה יותר. קרקפת הפירות מבשילה במאי, בולטת למרחוק בלובן-משי של ציציות הזרעים. הזרע גדול (10 מ"מ אורכו), עם 4 מקצועות חדים. ציצית הזרע צפופה וארוכה, בצבע לבן חלבי.
הרדופנין הציצית נפוץ בכל חלקי החבל הימתיכוני בארץ, וגם בחבל הספר, ואף בסלעים בהר הנגב.
משמש ברפואה עממית לריפוי מחלות בדרכי הנשימה הפנימיות, ולחיזוק זקנים וחלשים.
תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון.

הסוג כולל 150 מינים, בארץ 9. לא ברור מדוע ניתן לסוג השם התלמודי הרדופין, השייך במקורו כנראה לצמח אחר לגמרי, והמקשר אותו לכאורה עם ההרדוף שאין להם הרבה במשותף. הפרחים לשוניים, גדולים במיוחד, צבעם צהוב או ורוד. הקרקפת גדולה, עטופה בדורים אחדים של עלים (חפים) רעופים – סימן מועיל להבדלה בין בני הסוג לבין מינים מסוגים אחרים, דומים. הזרעון גדול. בראש הזרעון יושבת ציצית גדולה, שערותיה מנוצות. העלה לרוב סרגלי ארוך, והעורקים נראים כמקבילים, ובאין פרחים אפשר לטעות ולחשוב שהוא מן החד-פסיגיים – דגניים או שושניים. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח. כל הצמחים בסוג מפרישים מיץ חלבי.

כתב מייק לבנה

מקורות מידע

הצמח במקורות

בעבר השתמשו בהרדופנין כמרור לפסח: "אלו ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח, בחזרת בעולשין… ובהרדופנין" (פסחים ל"ט, ע"א).
במשנה מוזכר ההרדופנין כמאכל בהמה: "בהמה שאכלה… הרדופני כשרה" (חולין ג', ה').
פירוש השם הלועזי הבא מאיטלקית הוא – הקליפה השחורה, על שם קליפתו השחורה של השורש.

 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים