הרדופנין הציצית הוא צמח רב-שנתי זקוף, מסועף. גובהו 15 עד 50 ס"מ. הוא מגדל מתחת לפני הקרקע איבר-אגירה בצורת שורש מעובה חד-שנתי, אכיל בצעירותו (בראשית החורף) כשהוא חי, צלוי או מבושל. גם עלים צעירים נאכלים חיים. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח. העלה אזמלי צר באוכלוסיות הצפוניות, רחב יותר בדרומיות. בסיסו לופת לפעמים את הגבעול. הצמח מכוסה בצעירותו כסות צמרית, הנושרת בדבלולים עד שהצמח קירח בבגרותו. כל חלקי הצמח מטיפים מיץ חלבי בהיפצעם.
הרדופנין הציצית פורח ממרס עד מאי. הפרחים גדולים, ורודים, כולם לשוניים. הפרחים החיצוניים גדולים מהפנימיים. הצבע הורוד של הפרח מתגוון בזכות צינור האבקנים שגונו סגול כהה, והצלקות הצהובות. לוע הקרקפת כהה יותר, בעיקר בזכות ניצני הפרחים הצעירים הסגורים עדיין, שגונם עז. הפרח נפתח בבוקר, נסגר אחרי הצהריים. הפרחים החיצוניים פורחים תחילה, ובכל יום נפתח דוּר חדש של פרחים פנימה יותר. קרקפת הפירות מבשילה במאי, בולטת למרחוק בלובן-משי של ציציות הזרעים. הזרע גדול (10 מ"מ אורכו), עם 4 מקצועות חדים. ציצית הזרע צפופה וארוכה, בצבע לבן חלבי.
הרדופנין הציצית נפוץ בכל חלקי החבל הימתיכוני בארץ, וגם בחבל הספר, ואף בסלעים בהר הנגב.
משמש ברפואה עממית לריפוי מחלות בדרכי הנשימה הפנימיות, ולחיזוק זקנים וחלשים.
תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון.
הסוג כולל 150 מינים, בארץ 9. לא ברור מדוע ניתן לסוג השם התלמודי הרדופין, השייך במקורו כנראה לצמח אחר לגמרי, והמקשר אותו לכאורה עם ההרדוף שאין להם הרבה במשותף. הפרחים לשוניים, גדולים במיוחד, צבעם צהוב או ורוד. הקרקפת גדולה, עטופה בדורים אחדים של עלים (חפים) רעופים – סימן מועיל להבדלה בין בני הסוג לבין מינים מסוגים אחרים, דומים. הזרעון גדול. בראש הזרעון יושבת ציצית גדולה, שערותיה מנוצות. העלה לרוב סרגלי ארוך, והעורקים נראים כמקבילים, ובאין פרחים אפשר לטעות ולחשוב שהוא מן החד-פסיגיים – דגניים או שושניים. רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח. כל הצמחים בסוג מפרישים מיץ חלבי.
כתב מייק לבנה