מין זה נמנה על סוג גדול של גיאופיטים במשפחת הנרקיסיים. כדי להבהיר את עניין השם העממי נדגיש כי בסוג שום יש מינים רבים ושונים: האחד מהם נקרא רשמית בשם "שום הגינה", והוא הידוע במטבח בתור "שום". מין אחר נקרא רשמית בשם "שום נבוב", על שום עליו הנבובים, והוא הידוע במטבח בתור "בצל". גם כרישה היא מין של שום.
הצמח מגדל בצל באדמה. העלים מרוכזים ברובם בבסיס הצמח, והם צרים וארוכים. התפרחת סוכך כדורי, הנישא לרוב בראש גבעול-פריחה גבוה. התפרחת מלווה בחפים קרומיים (מִתְחָל), העוטפים אותה בעוד הפרחים בניצן. לפרח הבודד 6 עלי עטיף, 6 אבקנים. האבקנים מבשילים לפני הצלקות, ההאבקה הדדית בעזרת חרקים, בעיקר דבורים. למינים רבים יש גם רביה וגטטיבית נמרצת בבצלצולים.
ריחו של הצמח חריף בזכות תרכובות גופרית שבו. שימושו העיקרי במטבח הוא להעניק ריח וטעם חריפים למזון. בתזונה וברפואה הטבעונית תופסים השום והבצל מקום ראשון במעלה, וקושרים להם כתרים של הענקת בריאות.
הסוג כולל 300 מינים, הגדלים בעיקר בחצי הכדור הצפוני, מהם 25 מיני-בר בארץ. הסוג ומיניו נחקרו במפורט על-ידי החוקרת הישראלית פניה קולמן.
מין זה הוא גיאופיט נמוך עד בינוני, גובהו 30 ס"מ. העלים צרים ונבובים. הגבעול מפותל באורח לא-סדיר. פורח באביב. התפרחת פרועה, מצטיינת בפרחים הנישאים על עוקצים בלתי-שוים באורכם, ומזכירה (לפי הדימוי המוצלח שהוצע בידי שמידע) זיקוקים דינור בהתפוצצם. הפרח הבודד ירוק או לילך–ארגמן חיוור ועכור, לא מתבלט בצבעו. הוא פתוח לרווחה ואבקניו בולטים ממנו הרבה. התפרחת עטופה במתחל עם עורקים בולטים וחוד ארוך מאוד.
שכיח. גדל בסלעים כמעט בכל חלקי הארץ.
כתב מייק לבנה