צמח-מים רב-שנתי ריחני. נענה ומנתה הם אותו צמח, נענע בערבית ומנתה ביוונית. השם היווני הוא על שם נימפה בשם זה. במשנה ובתלמוד ירושלמי שמו מינתא וכן דנדנא. מכה שורש ממפרקי הגבעול. העלים ביציים, נישאים על פטוטרת קצרה, רכים, ריחניים.
פורח מיולי עד נובמבר. בלוע הגביע אין טבעת שערות. דומה לנענה משובלת, אך התפרחות מרוכזות בראשי הגבעולים. גדל בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה.
הנענה, כמו מיני שפתניים אחרים כגון האזוב והזוטה, נושאת שערות בלוטיות על פני העלים ושאר חלקי הצמח, ובהן נאגרים שמנים אתריים. כשממוללים את העלה נשבר כיסוי השעווה של התא העליון של הבלוטה, והשמן האתרי הריחני מתנדף וריחו מורגש היטב. החוקרים משערים שהשמנים האתריים דוחים בעלי-חיים מלאכול את הצמח, וייתכן שהם משמשים גם כאות המושך חרקים מאביקים.
מין תרבותי (נענה חריפה) מטופח בחקלאות כצמח תבלין ולהפקת שמן המנתול המשמש בתעשיות הממתקים והתמרוקים. הוא נפוץ גם בגינות-תבלינים משפחתיות.
מרבים להשתמש בנענה לטיהור אויר ובישום הידיים; לתיבול ממתקים, תה, תבשילים שונים, משקאות מתוקים וחריפים; כתרופה לקשיי נשימה; למשחות שיניים.
ברפואה העממית הוא מקובל כחומר מעורר ומחטא. נחשב מועיל לחיזוק החניכיים, לסילוק גאזים, לשיכוך כאב בטן, לחיזוק הכושר המיני, לבלימת סרטן, להקלת כאב ראש וכאב פרקים, תרופה לדלקת עיניים, לשיעול, בחילה, חולשה ועייפות.
תפוצתו העולמית נרחבת מאוד.
בסוג 25 מינים, בארץ 3.
כתב מייק לבנה