צמח חד-שנתי זקוף, גובהו 10–40 ס"מ. מסתעף לעתים לענפים נגדיים. כל הצמח מכוסה בשיער המורכב משערות בלוטיות צפופות ושערות פשוטות ארוכות. תפרחתו אופיינית לתת-משפחת השלמוניים: היא מזכירה את תפרחת המורכבים בכך שגם היא קרקפת צפופה של פרחים קטנים, הנראית כולה יחד כפרח אחד. מבין השלמוניים מצטיין הנוציץ בזיפי-מעטפת קשים המנוצים לסעיפים רכים–מוכיים. העלים התחתונים משוננים, וככל שעולים במעלה הגבעול הולכים המפרצים ומעמיקים, עד שבראש הגבעול העלים מנוצים, גזורים עמוקות. האונה הקיצונית אינה גדולה בהרבה מכל היתר.
פורח ממרס עד יוני. עוקצי הקרקפות ארוכים. חפי המעטפת ירוקים, והם ארוכים יותר מהפרחים. צינור המעטפית מחורץ לאורכו. לגביע 12 זיפים מנוצים עדינים, ארוכים. הפרח צינורי עד פעמוני, האוגן מחולק ל-5 אונות. הפרחים החיצוניים א-סימטריים, אונותיהם הפונות חוצה גדולות יותר מהפנימיות ומיתר הפרחים, אך ההבדל אינו קיצוני כמו בקרובו הנוציץ המנוצה. פרחי ההיקף עקרים וצבעם סגול נוטה לאדום (בנוציץ מנוצה – נוטה לכחול), כהה מאוד בקצה, הולך ומחויר לקראת בסיס הפרח. פרחי המרכז בהירים, כמעט לבנים. האבקנים ורודים, והם ארוכים ובולטים מהפרחים. אורך המעטפית בפרי 3–4 מ"מ, והזיפים רק מעט יותר ארוכים ממנה.
שכיח, גדל בבתה ובשדות-בור בכל אזורי הארץ הימתיכוניים, חודר מעט גם לשולי המדבר. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון והמזרח התיכון.
השם הלועזי משמעו קרקפת מכונפת, כי קרקפת הפירות מכוסה כעין נוצות, ומכאן גם השם העברי. בסוג 25 מינים, בארץ 2 מינים, ועוד 2–3 מינים נדירים ביותר, הגדלים במדבר ובעיקר במדבריות של עבר הירדן המזרחי.
כתב מייק לבנה