ולריינית הדיסקוס

ולריינית הדיסקוס מוכרת לרבים בשם ולריינית עטורה, בו היא מופיעה בפלורה פלסטינה ובמגדירי הצמחים לדורותיהם. לאחרונה (2019) הראה עוז גולן כי מין זה, הניכר בגביע פרי שעיר, הוא למעשה מין אחר - ולריינית הדיסקוס. שם זה הוא תרגומו של השם המדעי ואינו רשמי, עד שיאושר על-ידי ועדת שמות הצמחים באקדמיה ללשון העברית. ולריינית עטורה (valerianella coronata) היא מין נדיר יותר בישראל, שבו הגביע קירח.
ולריינית הדיסקוס היא צמח עשבוני חד-שנתי, עדין, זקוף, גובהו 40-10 ס"מ. הגבעולים עטויים זיפים עדינים קצרצרים ולעתים קרובות מסתעפים באופן דו-קרני לענפים דקים, הנושאים בראשם תפרחות עשויות צברי פרחים זעירים צפופים. העלים נגדיים, מוארכים, איזמלניים או דמויי-מרית, משוננים מעט בשיניים אחדות המרוחקות זו מזו. העלים העליונים משוננים ביתר צפיפות או מחולקים לאונות סרגליות ובהגדלה ניתן להבחין בריסים עדינים בבסיסם. עלי הבסיס מתקיימים גם בהבשלת הפרי ואינם קמלים (כמו שקורה במין הדומה - ולריינית עטורה). בבסיס התפרחות חפים איזמלניים, עטויי זיפים, שוליהם ריסניים. התפרחות קרקפות כדוריות, לרוב שתיים בראש כל גבעול או ענף, נישאות על מזלג עוקצים מעל החפים. הגביע דמוי-פעמון שבו האוגן בן 6 אונות משולשות, מאונקלות בקצותן, לעתים מלוות באונות משנה. הכותרת עדינה, בצבע הלילך, דמויית-משפך ולו אוגן בן 5 אונות, דומה מאוד לכותרות פרחי כל בני הסוג ולריינית. בפרחים 3 אבקנים, עמוד עלי אחד ושחלה תחתית בת 3 מגורות, שתי הקיצוניות עקרות ורק באמצעית ביצית יחידה. הפרי זרעון גלילי עד ארבע-צלעי, אורכו 3.5-2 מ"מ, שעיר, קמור מגבו, בחזיתו שקע עמוק לכל אורכו, הוא עשוי 3 מגורות, השתיים הקיצוניות עקרות והן קטנות מהמגורה האמצעית הפוריה. בראש הפרי ניכר אוגן הגביע הפורה, ההופך קרומי ומעורק באופן בולט עם ההבשלה, הוא דמוי קערה שטוחה, נכונה, רחבה בהרבה מהפרי, שפתה מחולקת ל-6 אונות (לעתים, יחד עם אונות המשנה מספר האונות גדול יותר ומגיע עד 12) משולשות-ביצניות, המסתיימות, כל אחת, בחוד שקצהו מאונקל, לפחות מרכז אוגן הגביע שעיר.
ולריינית הדיסקוס פורחת בשלהי החורף ובאביב. בית גידולה מדרונות ובתה והיא מצויה ברוב גלילות הארץ, למעט דרום הנגב והערבה. תפוצתה העולמית באירופה, אסיה וצפון-אפריקה.
ולריינית הדיסקוס תוארה בשנת 1810 ע"י הרופא והבוטנאי הצרפתי לואסלר-דלונשן (Jean-Louis-Auguste Loiseleur-Deslongchamps, 1774-1849). למעשה תואר המין כבר בשנת 1753, ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית, השוודי קארל לינאוס (Car Linnaeus, 1707-1778), אשר שייכו כזן בסוג ולריינה (.Valeriana locusta L. var. discoidea L).

שם הסוג העברי, ולריינית, כשמו המדעי, Valerianella, הוא הקטנה של השם ולריינה (Valeriana), סוג אחר במשפחה, שנגזר מן המילה הלטינית valere - "בריאות" ואשר נטבע בימי הביניים, עת הוחל השימוש בתרופות משככות כאבים מן החומר ולריאן, המופק משורשי אחד ממיני הסוג - ולריאנה רפואית (V. officinalis). שם המין, discoidea, מלטינית - "דמויית דיסקוס", מאזכר את צורת אוגן הגביע, הנדמה כדיסקה בראש הפרי.
הסוג ולריינית עובר תהפוכות טקסונומיות בשנים האחרונות. על פי חלק מרשימות הצמחים המקובלות ישנם כ-45 מינים מוסכמים וכמעט 120 מינים מתוארים נוספים, הנמצאים בבדיקה, שמא חלקם הינו למעשה שמות נרדפים לאותו מין. בישראל נאספו 15 מינים, רובם נדירים.

כתב: דרור מלמד