זהבית השלוחות

מיני הסוג זהבית הם צמחים רב-שנתיים, בעלי בצל חד-שנתי קטן הסמוך לפני האדמה. הבצלים עטופים בקליפות קרומיות ועשויים גלד אחד המתחדש מדי שנה. מהבצל יוצאים 1-2 עלי בסיס, וביניהם מתרומם גבעול הנושא את התפרחת. עלים נוספים יוצאים מהגבעול בתחתית התפרחת, ולעתים גם נמוך יותר. הפרחים הראשונים גדולים, ואלה הבאים אחריהם הולכים וקטנים בהדרגה. העטיף פשוט, פתוח, דמוי משפך, בעל 6 עלי עטיף מפורדים, צהובים (למעט זהבית אדמדמת), ובעלי רצועה ירוקה לאורך צידם החיצוני. בבסיס כל עלה עטיף – צופן. אבקנים – 6, מעורים בבסיס עלי העטיף וקצרים מהם. השחלה בעלת 3 מקצועות. הפרי – הלקט מרובה זרעים. ההאבקה נעשית על-ידי דבורי דבש וזבובי רחף.
בסוג זהבית כ-115 מינים. 10 מהם פורחים בישראל.

זהבית השלוחות היא צמח שגובהו מסנטימטרים אחדים ועד כ-30 ס"מ. לכל פרט מספר גבעולים נושאי תפרחות. הגבעולים והעלים שעירים פחות או יותר. עלי הבסיס ארוכים וצרים, שטוחים או גלולים כעין מרזב. רוחבם 6-2 מ"מ ואורכם גדול מאורך עמוד התפרחת. לאורך הגבעול 3 עלים או יותר, קצרים בהרבה מעלי הבסיס.  

בתפרחת – 3-15 פרחים. עלי העטיף חדים או מחודדים בקצותיהם באופן ברור. צבעם צהוב ולהם פס ירוק בצידם התחתון. צבע האבקה חום כתום, והוא סימן היכר למין זה של זהבית. ההלקט משולש בחתך רוחב וחסר צלעות בולטות.

לבצל ציצת שורשים דקים וארוכים ובחלק מהפרטים באוכלוסייה יש לבצל שלוחות המסתיימות בבצלצולים קטנים. לפי שלוחות אלו ניתן למין זה שמו העברי.

זהבית השלוחות היא צמח נפוץ מאוד בשטחים סלעיים ובבתה בחבל הים-תיכוני ההררי. מוצאה באזור האירנו-טורני בטורקיה ואירן. החוקרים קלרה חן ואמוץ דפני כללו את המין Gagea procera מהגולן כווארינט טריפלואידי של זהבית השלוחות והגדירו אותו בשנת 1971 בתור G. commutata var. procera.

זהבית השלוחות מופיעה על בול ישראלי שהוצא בשנת 2005 כבול ללא מחיר נקוב המיועד למשלוח מכתב רגיל בארץ.

כתבה ליאורה קרת