בן-חיטה רב-אנפין

הדפסה
  Aegilops peregrina שם מדעי
  Goatgrass Common name
דגניים
Poaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
הצג מפת תפוצה
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
אלרגני

דווח לנו

בן-חיטה רב-אנפין
צילום: © אלי ליבנה   שרון
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

בן-חיטה רב-אנפין הוא דגני חד-שנתי נמוך, גובהו 15–40 ס"מ. בסיסו שרוע, וממנו מסתעפים כמה קנים זקופים. שם המין (רב-אנפין) מתייחס למין, לא לפרט, היינו בתוך המין יש רבגוניות בין פרט לפרט.
בן-חיטה רב-אנפין פורח ממארס עד מאי. יש בתחומי המין שונות בצורת השיבולת – משיבולת ביצית רחבה וקצרה, ועד שיבולת סרגלית וגלילית. אורכה 1.5 עד 4 ס"מ, ועוד 2–3 ס"מ עם המלענים. בבסיס התפרחת יושבות 3 שיבוליות מנוונות. הגלומות גדולות ורחבות (4–6 מ"מ). לגלומה 2–3 מלענים, לרוב לא שווים באורכם וברוחבם. גונם נוטה לפעמים מעט לארגמן. עורקי הגלומות דקים, בולטים, מקבילים, מרווחים באופן אחיד או בלתי אחיד. המוצים נושאים מלענים בלתי מפותחים וקצרים מאלה של הגלומות, או שאין להם מלענים כלל. הגרגיר מעורה במוץ התחתון. השיבולת נושרת בהבלה בשלמותה כיחידה אחת.
בן-חיטה רב-אנפין הוא מין שכיח בעיקר בבתות ים-תיכוניות, אך נפוץ גם בשאר חלקי הארץ, בכל האזורים פרט לדרום הנגב ולמרומי החרמון. תפוצתו העולמית משתרעת סביב הים התיכון, בעיקר בדרומו: בדרום איטליה, דרום יוון, כרתים, רודוס, דרום טורקיה, עירק, סוריה לבנון, ישראל קפריסין, מצריים לוב, תוניס, אלג'יר ומרוקו.

בן-חיטה הוא סוג חשוב במשפחת הדגניים, תת-משפחת הסיסניים, והוא אחד הסוגים הגדולים במשפחתו במספר מיניו. אלה עשבים נמוכים, חד-שנתיים, לרוב עם שיבולת עבה ומלענים בינוניים עד ארוכים. יש בסוג 25 מינים, 11 בארץ, והוא (כפי שמרמז השם העברי) קרוב לסוג חיטה. שני הסוגים נגזרו מאב-מוצא דגני קדמון משותף, ומספר הכרומוזומים הבסיסי שלהם הוא x=7. למינים השונים של בן-חיטה, בדומה למיני החיטה, יש 14, 28 או 42 כרומוזומים. השם המדעי של הסוג משמעו ביוונית "דומה לתיש", או "חביב על תיש". חשיבותו לאדם נובעת מכך, שהגנומים של שניים ממיני בן-חיטה שותפים ליצירת החיטה התרבותית. במבנהו הוא מתאפיין בכך שהשיבוליות ערוכות אחת-אחת על ציר השיבולת (שלא כמו בשעורה, שם הן ערוכות שלוש-שלוש), רחוקות זו מזו. בכל שיבולית 2–8 פרחים. הגלומות הן לרוב גדולות ורחבות במיוחד, דמויות ביצה, והן גלדניות, מעורקות, מסתיימות לרוב במלען. הגרגיר מוארך ופחוס, ובקצהו ציצת שערות.

כתבו אורי קושניר ומייק לבנה

מקורות מידע


 
צימרים בצפון   גינון חסכוני בצמחי בר  

israelbiz- בניית אתרים