קוץ חד-שנתי מסועף, נוקשה גם בעודו ירוק. שכיח מאוד בקרקע כבדה, בשולי שדות ובשדות נטושים. נפוץ בכל חלקי צפון הארץ ומרכזה. פורח בקיץ (מאי עד אוגוסט). הפרחים כולם לשוניים, צבעם צהוב, עם שערות כהות מבחוץ. צבע המאבקים כחול–שחור. הפרחים נפתחים השכם בבוקר, נובלים כעבור שעות אחדות, ולמחרת ייפתחו פרחים אחרים.
נוסף על קוצניותם של העלים וחפי המעטפת החיצוניים – קוצניים גם הגבעולים: לאורך הגבעולים נמשכות ברציפות כנפיים קוצניות, אף הן קשות גם בהיותן רעננות. הכנפיים ירוקות, ולאורך שוליהן נמשך פס לבן צר. כנפיים אלה הן במוצאן חלקם התחתון של העלים, הסורחים לאורך הגבעולים. גבעולים קוצניים הם תופעה נדירה בין הקוצים הרבים במשפחת המורכבים, נוסף על החוח אפשר למצוא כמותה רק בחוחן, בקרדה ובקוצן. ענפיו של הצמח מסתעפים בזווית ישרה מן הענף הראשי. עליו קוצניים נוקשים, דלילים.
השם חוח הוא מקראי, אך אין ביטחון כי הקדמונים התכוונו בשם זה לאותו סוג שאנחנו קוראים לו חוח, או בכלל לסוג מסוים כלשהו. נזכר במקרא בהקשרים שונים, בין היתר "כשושנה בין החוחים" (שיר השירים ב' 2), ו"תחת חיטה יצא חוח" (איוב ל"א 40).
הרכב הגבעולים כולל יותר ליגנין מהרגיל, ולכן הם עמידים יותר גם לאחר מות הצמח. אין הם כלים בשריפה, ותהליכי הרקבון שלהם איטיים. לעומת יתר הקוצים החד-שנתיים, הנעלמים מן הנוף בשנה הבאה אחרי רדת הגשמים הראשונים, הרי שלדי החוח נותרים בנוף עוד שנתיים, ואף אפשר להבדיל ביניהם לפי גילם: בשנה הראשונה הם חומים, בשנה השניה הם מאפירים.
גבעולי החוח העקוד הטריים מאוד טעימים לאכילה כשהם נאים
כתב מייק לבנה