כלך מצוי

כלך מצוי הוא עשב רב-שנתי גבוה ובולט. העלים ענקיים, מנוצים 3–4 פעמים לאונות נימיות, שרוחבן אינו עולה על עוביין. בבסיסם נדן העוטף את הגבעול. השורש שיפודי, עבה וארוך. הגבעול עבה, חלול, קל-משקל, אינו חזק כפי שהוא נראה. פנים הגבעול עשוי חומר שעמי אוורירי, והוא משמש תכופות מעון ומפלט לחרקים שונים. הצמח רעיל, לכן אינו נאכל על-ידי יונקים, והוא מתרבה ומשגשג בשדות מרעה, כי הבהמות אוכלות את זולתו, והוא נותר ללא תחרות. לפעמים מרססים הרועים את פרטיו באורח ברירני, הן כדי להגביר את צמיחת מתחריו הטובים למרעה, והן כדי להגן על פרות שלא למדו היטב להימנע ממנו. ואכן לא ברור איך יודעות הבהמות להימנע ממנו, וזו שאלה מעניינת מהבחינה המעשית והעיונית כאחד. אולי יש בריחו משהו המזהיר בהמות. יש אומרים כי חלקים מהצמח, בעונות מסויימות, ראויים למאכל (גם למאכל אדם).
כלך מצוי פורח באביב, בין מרס למאי. אז הוא מפתח עמוד-פריחה שגובהו מגיע ל-2 מ' ויותר. גם עמוד הפריחה נושא עלים גזורים לאונות דקות, גודלם קטן מגודל עלי הבסיס. הפרח הבודד גודלו 1–2 מ"מ, התפרחת מגיעה לקוטר של 500 מ"מ ולאורך כפול מזה. מספר הסוככונים בסוכך 20–40. הפרי מבשיל ביוני, אורכו 10–20 מ"מ, רוחבו 8–10 מ"מ. גבעול-הפריחה היבש נותר עומד משחיר ובולט בשטח במשך כל הקיץ, ולעיתים אף בחורף הבא.
כלך מצוי גדל בשדות-בור, שכיח במיוחד בשדות-מרעה, כי אינו נאכל על-ידי הבקר. הוא נפוץ בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה, בעיקר בחגורת הספר ובחלקים יבשים וחשופים בחבל הימתיכוני, חודר מעט גם לצפון הנגב. הוא שכיח במיוחד בשדות המרעה הנרחבים במורדות המזרחיים של הרי הגליל והגלבוע ובמורדות המערביים של הגולן. אפשר למצוא אותו גם בסדקי-סלע בקניונים במדבר יהודה ובמדרונות חואריים בצפון הנגב. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.
מן התפרחות מפיקים שרף המשמש תרופה עממית לפגעים בעור. יש אומרים שהתפרחות אינן כה רעילות וטוענים כי ניצני הפרחים אכילים מעין כרובית.
על שורשי הכלך שכיחה פטריה ענקית, אוזנית הכלך. בעוד הכלך רעיל ומסוכן לאוכליו, הרי אוזנית הכלך טובה למאכל אדם.

כלך הוא סוג גדול במשפחת הסוככיים, מונים בו 172 מינים, רובם במרכז אסיה ובמזרח התיכון. אלה צמחים רב-שנתיים זקופים וגבוהים. השורשים עבים. צואר השורש מוקף סיבים שהם שרידי עלים מהשנים שעברו. העלים גדולים, בבסיסם נדן. הם מנוצים פעמים אחדות לאונות צרות. הפרחים צהובים. הפירות פחוסים ומכונפים. התפרחת מסועפת מאוד. הסוכך המרכזי נמוך מהאחרים והוא נושא פרחים דו-מיניים העושים פירות. פרחי הסוככים הצדדיים זכריים, וכמובן שאינם עושים פרי.

כתב מייק לבנה