סינטריכיה חלקת-מלען

להבנת מושגי היסוד  בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

סינטריכיה חלקת-מלען היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), המשתייך למשפחת Pottiaceae. זהו טחב קטן, גובהו עד 1.5 ס"מ, ניכר במלעני העלים המכסיפים. בטחב הלח העלים מפושקים עד זקופים וביובש הם נגללים ומתעקלים קמעא. הטרפים דמויי-מרית, מוצרים מעט במרכזם, קצותיהם קהים-מעוגלים. עורק האמצע (costa)  מסתיים במלען מכסיף-שקוף, חלק (מכאן שם המין, שאינו רשמי. גם השם המדעי, laevipila, מלטינית: laevi -"חלק", pilus - "שערה", לאמור: "שערה חלקה"), אורכו כחמישית עד מחצית אורך הטרף. בישראל תועדו שני זנים (var. laevipila ו-var. meridionalis), הנבדלים בצורת התאים שבשולי הטרף. רק בזן laevipila נמצאו מנבגים בישראל. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט בזן laevipila (מערך מעין "חד-ביתי" כזה בטחבים נקרא: autoicous), ואילו בזן  meridionalis קיימים דיווחים שאברי המין ערוכים על פרטים נפרדים (dioicous). מנבגי הסוג סינטריכיה הם סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי") - נפתחים במכסה לשם שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) גלילית, זקופה, נישאת על זיף (seta) זקוף, צהבהב. המצנפת (calyptra) קרומית חרוטית, שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) חרוטי, עשוי קרום-בסיס (basal membrane) משובץ, המתחלק ל-32 שיניים נימיות, מפותלות כסליל.
סינטריכיה חלקת-מלען נדירה בישראל. גדלה רק באתרים בודדים בגליל העליון. היא ייחודית מבין מיני הסינטריכיה המקומיים בכך שהיא גדלה על קליפות עצים, בעיקר של זית אירופי וזהו סימן שדה לזיהויה. תפוצתה העולמית כמעט קוסמופוליטית.
המין סינטריכיה חלקת-מלען תואר בשנת 1819 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) השוייצרי-גרמני ברידל (Samuel Elisée Bridel-Brideri, 1761-1828). בפלורה פלסטינה מופיע מין זה כשייך לסוג סלולית (Tortula) , על פי תיאורו משנת 1823 של הבריולוג הגרמני שוואגריכן (Christian Friedrich Schwägrichen, 1775-1853). כיום מקובל כי שני הסוגים הקרובים, סלולית וסינטריכיה, הם קבוצות אבולוציוניות שונות, כאשר הסוג סינטריכיה הוא למעשה קבוצה חד-שושלתית (מונופילטית, monophyletic), שהתפצלה מן הסוג סלולית ונבדלת ממנו במאפייני תאי העלים והיעדר שכבת אפידרמיס בעורק האמצע, בצדו התחתון של העלה.
שמו המדעי של הסוג, Synthrichia, מיוונית: syn - "מאוגד", "מאוחד", trichos - "שערה", לאמור: "זיפים מאוגדים", מאזכר את שיני פי-המנבג הנימיות-מסולסלות, המאוגדות בקרום-הבסיס.
בסוג סינטריכיה קרוב ל-115 מינים, בישראל נאספו 8 מינים, כולם מופיעים בפלורה פלסטינה כשייכים לסוג סלולית. לאחר הפרדת הסוגים, נותרו בסוג סלולית 9 מינים שנאספו בישראל.

כתב: דרור מלמד