פלאורוכטה מחוספסת

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

פלאורוכטה מחוספסת היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, גדל בגושים דלילים. הגמטופיט גדול למדי, גובהו עד 6 ס"מ, צבעו ירוק-צהבהב עד זהוב. הגבעולים עולים זקופים מבסיס שרוע ומתפצלים למספר ענפים. העלים ערוכים בצפיפות ויוצרים מעין שושנות בראשי הגבעולים. הטרפים סרגליים-איזמלניים, לעתים קעורים-צינוריים, מצטררים בהדרגה בחציים העליון, משוננים בעדינות בחלקם העליון (ניתן להבחין בשינון זה רק בעזרת מיקרוסקופ), יש ושוליהם גלוניים. בסיס הטרפים ביצני, עוטף את הגבעול כנדן. עורק האמצע מסתיים בקצה הטרף, לעתים בולט ממנו מעט. בטחב הלח העלים מפושקים, לעתים מקושתים מעט לאחור. עם התייבשות העלים הם מסתלסלים ומתפתלים בחוזקה בקצותיהם, פחות בקרבת הגבעול. אופן הסתלסלות העלים והנדן שבבסיסם הם סימני שדה להבדלה בין פלאורוכטה מחוספסת לטורטלה מפותלת (Tortella tortusa), מין דומה מאוד מאותה משפחה, שעליו חסרים נדן והם מסתלסלים בחוזקה בצמידות לגבעול.
אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי" כזה בטחבים נקרא: dioicous), על ענפים קטנים צדדיים. בישראל לא נמצאו צמחים נושאי מנבגים. כאשר הטחב מייצר מנבגים הם עולים מענפים צדדיים - מכאן שם הסוג, Pleurochaeta, מלטינית: pleuron  - "צד", perichaetium - "עוקץ הפרי", לאמור: "זיף-מנבג צדדי".
פלאורוכטה מחוספסת גדלה בהרי יהודה, בשומרון ובגולן. היא נדירה למדי. בית גידולה על קרקעות בזלתיות וסידניות מוצלות ולחות. תפוצתה העולמית כמעט קוסמופוליטית.
פלאורוכטה מחוספסת תוארה בשנת 1864 על-ידי הרופא והבוטנאי השוודי לינדברג (Sextus Otto Lindberg, 1835-1889). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1827 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) השוויצרי-גרמני ברידל (Samuel Elisée Bridel-Brideri 1761-1828), ששייכה לסוג זקנית (Barbula squarrosa). שמו המדעי של המין, squarrosa, מלטינית: "מחוספס", כמו גם שם המין העברי, שאינו רשמי, מאזכר את שולי העלים המשוננים.
בסוג פלאורוכטה 3 מינים, פלאורוכטה מחוספסת היא המין היחיד בסוג הגדל בישראל.

כתב: דרור מלמד