סָרָב חד-קוצי (לשעבר קורנולקה חד-קוצית) הוא בן-שיח מדברי, קוצני, סבוך וחסון, נישא על גזע קצר מעוצה, גובהו עד 60 ס"מ. הצמח שולח שורש שיפודי ארוך לעומקי הקרקע החולית, המקנה לו עמידות לרוחות חזקות ומאפשר יניקת לחות מעומק החול. הוא שורד מספר שנים גם לאחר חשיפת שורשיו עם נדידת החולות.
הענפים מכחילים, מסועפים. העלים מסורגים, קשקשיים, קשים, בסיסם חובק את הגבעול, הם כפופים לאחור, מצטררים מבסיסם ומסתיימים בקוץ אשון. חיקי העלים צמריים ובהם ערוכים צברים של 5-1 פרחים שבבסיס כל אחד שני חפים מחודדים. העטיף עשוי 5 עלים דמויי-מרית, קטומים ומשוננים בקצותיהם, כחצי ס"מ אורכם, צבעם צהוב-חום, מאוחים וגלדניים בחלקם התחתון וקרומיים בחלקם העליון. מגב עלה העטיף הפונה מן הגבעול החוצה יוצא בדרך-כלל קוץ עדין שאורכו כס"מ אחד, ארוך מעלה העטיף וניכר בצמח הפורח - מכאן שם המין (גם השם המדעי, monoacantha, מיוונית: monos- "יחיד" ומלטינית: acantho- "קוץ"). לעתים מסתיימים שני עלי עטיף בקוצים כאלה. הפרי שקיק ביצני, קרומי, פחוס וזקוף, יושב בבסיס העטיף.
סרב חד-קוצי פורח בקיץ ובסתיו. בית גידולו חולות במדבר. בישראל הוא נדיר וגדל רק במערב הנגב, בין באר מילכה וניצנה, שם התגלה לראשונה בשנת 1981 ע"י פרופ' אבינעם דנין. תפוצתו העולמית בדרום אגן הים התיכון, ממרוקו ועד ירדן, בסהרה ובפקיסטן, במדבריות באזורים אלה הוא שכיח למדי.
סרב חד-קוצי תואר בשנת 1814 ע"י הבוטנאי הצרפתי דליל (Alire Raffeneau Delile, 1778-1850), שהצטרף לנפוליאון בפלישתו למצרים ושימש כמנהלו של הגן הבוטני בקהיר.
סרב חד-קוצי נחשב כמזון גמלים משובח וכמגביר את תפוקת החלב של הנאקות, למרות קוצניותו. יתכן כי מכאן שם הסוג המדעי, Cornulaca, המורכב מצמד המילים cornus - "קרן", lac - "חלב" ויתכן כי הסיבה היא הלבנתם של העלים המאונקלים, דמויי הקרן, עם התייבשותם ומראם ה"חלבי". ברפואה העממית משתמשים בחליטת עלי הסרב לטיפול במחלות כבד וצהבת וכחומר משלשל ובעלים הקוצניים עצמם לטיפול בגרדת סקביאס.
בסוג סרב 7 מינים, סרב חד-קוצי הוא המין היחיד שנאסף בישראל.
כתב דרור מלמד