פיסטיה צפה

פיסטיה צפה היא צמח מים צף רב שנתי, אשר בשל צורתו המיוחדת הובא לארץ כצמח נוי לבריכות דגי נוי ולאקווריונים. מאז, הפך לשכיח במקומות אלה וכיום הוא מאכלס גם מקווי מים טבעיים.
פיסטיה צפה נפוצה ביותר בטבע במקווי מים מתוקים כמו ביצות ובהם מים עומדים, אגמים, ונחלים באזור הטרופי והסובטרופי באסיה אפריקה ואמריקה. לראשונה הוא תואר ע"י  ,William Bartram  בשנת 1774. הצמח תואר גם באותן שנים בימת ויקטוריה באפריקה בעת חקר הנילוס. לארץ הגיע לפני כ-15 שנה כצמח נוי והיום הוא מוכר כפולש הנפוץ במקווי מים בצפון הארץ.
מקור שמו הלטיני של פיסטיה צפה הוא מיוונית מהמושג מים. הוא מוכר יותר בשמות כינוי שדבקו בו כמו: חסת מים, כרוב המים וגם כרוב הנילוס בשל דמיון בין הצמח לחסה או לכרוב.
הצמח הוא שושנת עלים בעלת גבעול קצר ביותר. העלים מעובים, שעירים ביותר, צבעם ירוק בהיר. פטוטרת קצרה וממנה מתרחב טרף מרשים, שיכול להגיע לגובה של 14 ס"מ ויותר. ראש טרף גלוני, מתרחב והשוליים מפורצים קלות. לעיתים כפופים השוליים לאחור. עורקים מקבילים בולטים בעלה בצידו התחתון. שעירות העלה היא לבדנית מכסיפה המבריקה בעיקר בעלים הצעירים.
הצמח הוא חד ביתי בעל תפרחת אופיינית של לופיים. פרחים משני הזוויגים יושבים כל אחד בנפרד ועטופים במתחל אחר. התפרחות יושבות על גבעול קצר ביותר, וגודלן כחצי ס"מ בלבד. לא קל לזהות אותן כי הן חבויות בין בסיסי העלים השעירים. המתחל צבעו ירוק הוא שעיר וקצהו מאורך. הזוויג הזכרי מכיל מספר פרחים היושבים בחלק העליון של השזרה. בתפרחת הזוויג הנקבי מצוי פרח נקבי אחד.
קירבת הפרחים הזעירים זה לזה מקלה על תהליך ההאבקה הנעשית ע"י חרקים.  הפרי הוא ענבה רכה ובה מצוי זרע אחד פורה.
השורש הוא אדוונטיבי, כלומר זה לא שורש עוברי. עם התפתחות הצמח במים מתפתחת ציצת  שורשים דקים המתארכים במים ומהם מתפשטים שורשי משנה רבים בעלי צבע בהיר. השורש קולט גזים מומסים וחומרי הזנה מהמים.
פיסטיה היא כאמור צמח צף ותנועתו במים מותנית בזרמי המים. הוא אוהב חום ומתנוון במקומות קרים. מעדיף שמש מלאה וחי טוב גם בצל חלקי. גדילתו מתבטאת בתוספת עלים במרכז, ובהתנוונות העלים שבשוליים. כבר בשלב צעיר הוא מתרבה בדרך וגטטיבית ע"י  שלוחות. השלוחה היא ענף קצר היוצא ממרכז צמח האם לצדדים. בקצה השלוחה מצוי ניצן. הניצן מתפתח מהר לצמח וגם הוא מפתח כמה שלוחות עם צמחי משנה צעירים. כולם סמוכים לצמח האם ומתחרים על אותם משאבים.
הרבייה המינית נעשית ע"י זרעים המתפתחים בענבה. עם הבשלתם הם נפוצים במים ונובטים בקלות.
חוסן הצמח, ויכולת ההתרבות המרשימה שלו, גורמים לכך שתוך תקופה קצרה נוצרת צפיפות רבה של צמחים בגוף המים. מה שגורם לשנויים בבית הגידול ולמטרד לאדם. קטנה כמות החמצן המומס במים ונמנעת חדירת אור לגוף המים. כתוצאה-מכך מתים בעלי חיים ומתנוונים צמחים אחרים שהפיסטיה מתחרה בהם. כמו כן בעת תנועת המים מתכנסים הצמחים הצפים, יוצרים מכשול, ומונעים מעבר של כלי שיט בגופי מים אלה.
עלייה בריכוז החומר האורגני במים, כתוצאה מריקבונם של צמחי הפיסטיה, משנה את איכות המים וגורמת לירידה בכמות החמצן המומס. מה שגורם בסופו של דבר להרס בית הגידול.
כמו כן ידוע שהפיסטיה מהווה בית גידול נוח להתפתחות יתושים. באותם מקומות בהם נבלמת זרימת מים חופשית ע"י הצמחים, מתרבים יתושים. ידוע במספר מקומות בעולם שיתושים שהתפתחו שם הם פונדקאים של טפילים גורמי מחלות לאדם ולחי.
בארץ פלשה הפיסטיה לנחל צלמון בצפון הארץ, והתפשטה עד לשפך הנחל לכנרת. כדי למנוע מטרדים שתוארו הנגרמים ע"י צמח פולש זה, יצא צוות פקחים מרשות הניקוז, אסף והשמיד את הצמחים. זו הדרך היחידה המוכרת להילחם בו כדי למנוע נזק לגוף מים.
כתבה ד"ר ערגה אלוני