כוסנית משוננת

כוסנית משוננת היא דגני חד-שנתי, הניכר בתפרחתו - קרקפת שיבוליות צפופה, היושבת במעטפת דמויית-כוסית ששפתה משוננת, אשר הקנתה למין את שמו העברי. הגבעולים מרובים וסבוכים, עולים מסועפים מבסיס הצמח, זקופים או מזוותים, גובהם 45-10 ס"מ. נדני העלים נפוחים, קירחים, חופים על חלקם התחתון של עוקצי התפרחות. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית-ריסנית. טרפי העלים סרגליים-שטוחים, מצטררים, קירחים, לעיתים פניהם ריסניים. בקצות הגבעולים יוצאים עוקצי תפרחת מחוספסים, כפופים, המתקשתים לכדי חצי-עיגול לאחר הפריחה, נשברים בבסיסם עם התפרחת השלמה בהבשילה ובכך מסייעים להפצת הזרעים. עוקץ התפרחת הכפוף הוא סימן זיהוי בולט בשדה ומבדיל במבט ראשון את כוסנית משוננת מאחותה - כוסנית ממולענת, שלה עוקצי תפרחת זקופים. עוקץ התפרחת מתרחב בקצהו לכדי גביע חרוטי, גלדני, מעוטר בשיניים משולשות בלתי-שוות, העוטף את בסיס התפרחת הקרקפתית, שהיא למעשה מכבד צפוף, דמוי-שיבולת ביצנית. השיבוליות חד-פרחיות, תלת-אבקניות, מוארכות, פחוסות מצדדיהן, נישאות על עוקצים קצרצרים שכמעט אינם נראים. הגלומות קרומיות, שוות, ביצניות-מוארכות, קטומות-קהות, קרין ריסני עובר לאורכן, מאוחות זו לרעותה בשלישן התחתון. המוץ התחתון מאוחה לגלומות, אורכו כאורכן, לעתים מגבו עולה מלען קצר ועדין, על-פי רוב אינו בולט מהגלומות. המוץ העליון מנוון, או חסר. הגרגר מעורה במוץ, ביצני, פחוס.
כוסנית משוננת פורחת באביב. בית גידולה שדות, צדי דרכים, קרקעות לחות, ושולי שלוליות במרכז הארץ ובצפונה. היא פחות נפוצה מאחותה, כוסנית ממולענת, הגדלה בבתי גידול לחים. תפוצתה העולמית במזרח אגן הים-התיכון ובדרום-מזרח אירופה.
כוסנית משוננת תוארה בשנת 1753 ע"י הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), מייסד שיטת המיון המדעית המודרנית של האורגניזמים ומאבות חקר האקולוגיה. שם הסוג המדעי, Cornucopiae, מלטינית: "קרן השפע" - סמל עתיק ליבול ולעושר, שצורת התפרחת של מיני הסוג, העשויה כוסית חרוטית דמויית קרן שממנה מתפרצות השיבוליות, מזכירה אותו. שמו המדעי של המין, cucullatum, מלטינית: כבון, "עטוי בשביס", מאזכר אף הוא את המעטפת הכוסנית, החופה על בסיס המכבד. שמו העברי של הסוג, כוסנית, הופיע לראשונה ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל", שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בשנת תש"ו (1946). קודם לכן, במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1931) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים, נקרא הסוג בשם "כוסן". השם "כּוֹסָנִית מְשֻׁנֶּנֶת" נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג כוסנית 2 מינים, כוסנית ממולענת וכוסנית משוננת - שניהם מצויים בישראל.

 כתב: דרור מלמד