התפרחות סוככים מורכבים, ארוכי-עוקצים, עשויים 15-5 קרנות שוות-אורך, בקצה כל קרן סוככון בן מספר קרנות נושאות פרחים. החפים שבבסיס הסוכך והחפיות שבבסיס הסוככון סרגליים-נימיים, שמוטים-מופשלים בהבשלה. הפרחים דו-מיניים, או אבקניים, להם גביע צר וארוך, בן 5 אונות משולשות-מרצעניות ו-5 עלי כותרת ביצניים, לבנים. בפרחים 5 אבקנים ושחלה תחתית, בת שתי מגורות, בראשה כנית חרוטית, פחוסה, ממנה עולים 2 עמודי-עלי נימיים, המתארכים עם הבשלת הפרי, ומתפשקים לצדדים. הפרי דו-זרעון מוארך, פחוס, מצולע-מחורץ עדינות לאורכו, בראשו ניכרות שיני הגביע, כל אחת משתי פרודותיו מכילה זרע יחיד.
חרמשית השדות פורחת בשלהי האביב ובשיא הקיץ. בית גידולה בתות ושולי שדות (מכאן שמו העברי של המין) במרכז הארץ ובצפונה, אך לא לאורך החוף. תפוצתה העולמית משתרעת באגן הים-התיכון, אירופה ומרכז אסיה ומשם פלשה לצפון-אמריקה.
חרמשית השדות תוארה בשנת 1800 על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני ברנרדי (Johann Jakob Bernhardi, 1774-1850). למעשה, תואר הצמח לראשונה בשנת 1753 על-ידי הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), ששייכו לסוג Sium (S. falcaria).
שם המין המדעי, vulgaris, מלטינית: "פשוט", "מצוי". השם העברי "חרמשית השדות" הובא לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שראה אור בשנת תרצ"א (1931). השם "חֶרְמֵשִׁית הַשָּׂדוֹת" נכלל ברשימת שמות הצמחים הרשמית של האקדמיה ללשון, במילון לשמות צמחי ארץ-ישראל, תשס"ג (2003).
הסוג חרמשית הוא סוג מונוטיפי שבו מין אחד.
כתב: דרור מלמד