יקשן שרוע

הדפסה
  Sclerochloa dura שם מדעי
דגניים
Poaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, עמקים, כרמל, הרי יהודה, שרון, שפלה, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

יקשן שרוע
צילום: © איתן שפירא   הר אדמון גולן , 5-2011
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

יקשן שרוע הוא דגני חד-שנתי, קירח, שרוע עד נטוי, נמוך, גובהו 10-3 ס"מ, מסועף מבסיסו. הקנים מרובים, עבים וקצרים, עלוותיים עד לבסיס התפרחת. נדני העלים צינוריים בבסיסם, פחוסים וקרין עובר לאורכם. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית. טרפי העלים שטוחים או מקופלים לאורכם, מצטררים, מעורקים. יקשן שרוע ניכר בתפרחתו המיוחדת: מכבד דמוי שיבולת חד-צדדית, צפופה וגסה, המזכירה במראה מברשת קצרה ורחבה. ענפי התפרחת ועוקצי השיבוליות קצרים ועבים והם נראים בבירור בגב התפרחת. השיבוליות בנות 8-3 פרחים תלת-אבקניים, התחתונים דו-מיניים, העליונים עקרים. הגלומות בלתי-שוות, אורך הגלומה התחתונה כמחצית אורך הגלומה העליונה. הן ירוקות, קהות, קצרות מן המוצים, שוליהן קרומיים, מעורקות באופן בולט וקרינים עוברים לאורכן. המוצים פחות או יותר שווים באורכם, המוץ התחתון גלדני-קרומי, מעורק וקירח, קהה. הגרגיר איזמלני-מוארך, פחוס בצידו האחד ומסתיים במקור קצר שלו שתי שיניים.
יקשן שרוע פורח באביב. בישראל הוא צמח נדיר, הצומח בצפון הארץ ומרכזה ומעדיף קרקעות הדוקות וכבושות, מקום שאין צמחים אחרים יכולים להתקיים בדרך כלל. לאחרונה נמצא מתפשט בדשאי תל-אביב, במקומות בהם נכבש הדשא ברגליהם של העוברים ושבים ולמרגלות ספסלים, שם הודקה הקרקע ע"י יושביהם לאורך השנים. הוא מוכר גם בעולם ממגרשי חניה, גני שעשועים ודרכים שנכבשו בגלגלי מכוניות. תפוצתו העולמית משתרעת על פני אירואסיה והוא חדר גם לצפון-אמריקה ואוסטרליה.
יקשן שרוע תואר בשנת 1812 ע"י חוקר הטבע והאנטומולוג הצרפתי, פליסו מבובואה (Ambroise Marie François Joseph Palisot, Baron de Beauvois, 1752- 1820), אולם למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), ששייכו לסוג זנב-כלב (Cynosurus durus).
שמו המדעי של הסוג, Sclerochloa, מיוונית: sclero - "קשה", chloe - "עשב ירוק", לאמור: "דשא-קשיח" וכן שם המין המדעי, dura, מלטינית: "קשה", מתארים את קשיחותו וקשיותו של הצמח, הצומח במקומות שצמחים אחרים אינם נובטים בהם ונשמר לאורך זמן לאחר התייבשותו. שם הסוג העברי, יקשן, אף הוא הטיה של המילה "קשה" (וללא קשר ל"יוקש" - צייד), מובא לראשונה במהדורה הראשונה של ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל" מאת הפרופ' אלכסנדר איג, מיכאל זהרי ונעמי פינברון (תרצ"א, 1931) ונזכר במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). השם "יָקְשָׁן שָׂרוּעַ" נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג יקשן 2 מינים מוסכמים (ועשרות שמות נרדפים, synonyms), יקשן שרוע הוא המין היחיד מן הסוג שנאסף בישראל.

כתב: דרור מלמד


מקורות מידע


 
גינון חסכוני בצמחי בר