עוקץ-עקרב ביצני הוא צמח עשבוני חד-שנתי (לעתים דו-שנתי), עדין, זיפני-מלבין, שרוע עד זקוף, גובהו בארץ כ-25 ס"מ ובתנאים טובים בארצות אחרות הוא עשוי להגיע עד לגובה של 60 ס"מ ויותר. הגבעולים מסועפים, עדינים. העלים מסורגים, נישאים על פטוטרות קצרות, הם דמויי-ביצה (מכאן שם המין. גם השם המדעי – ovalifolium, מלטינית: ovalis - "דמוי ביצה", "ביצני", folium - "עלה"), מחודדים בקצותיהם, מעט בשרניים, עטויי זיפים כסופים-קטיפתיים הדוקים, ציר העלה שקוע ומחלק את העלה לשני חלקים שווים, שולי העלים גלולים מעט לאחור. התפרחת אשכול גלול בקצהו, המזכיר במראהו זנב עקרב (מכאן שם הסוג העברי, "עוקץ-עקרב", בהינתן שהשם "זנב-עקרב" תפוס ע"י סוג אחר - Scorpiurus). הפרחים נישאים על עוקצים קצרים ועבים, מסודרים לסירוגין, או בשתי שורות מקבילות, לאורך ציר התפרחת, מפיצים ריח מבושם ונעים. הגביע זיפני, מחולק ל-5 אונות מרצעניות, המאוחות בבסיסן, בלתי נשיר עם הבשלת הפרחים ופיזור הזרעים וניכר כשהוא פרוש לרווחה על הגבעולים המזדקנים. הפרח דמוי-מסמר, אוגן הכותרת בן 5 אונות לבנות, צינור הכותרת צהבהב. על צינור הכותרת קבועים 5 אבקנים שזיריהם קצרים מאוד ועמוד-עלי, הנושא צלקת חרוטית גדולה. הפרי עשוי 4 פרודות לבידות.
עוקץ-עקרב ביצני פורח באביב ובקיץ. הוא מבכר קרקעות חוליות-לחות או בוציות. זהו מין חדש שנכנס לאחרונה לרשימת הפלורה של ישראל. נתגלה לראשונה בשנת 2007, ע"י ד"ר רון פרומקין במאגר שיקוע נחלי מנשה שליד קיסריה. הצמח מתרבה זה כמה שנים בחולות מתחם מאגר השיקוע וניתן למצוא ממנו בחדשי הקיץ אלפי פרטים. פרומקין זיהה זה מכבר את הצמח כ-Heliotropium ovalifolium והגדרה זו אוששה ע"י ד"ר בראוכלר (Christian Braeuchler), מומחה לסוג "עוקץ-עקרב" מאוניברסיטת מינכן בגרמניה. הכנסתו הרשמית של המין לפלורה, בשלהי שנת 2013, התאפשרה לאחר פרסום מדעי שיזם ד"ר שמעון כהן-סיון יחד עם החוקר הגרמני. ככל הנראה מקורו של עוקץ-עקרב ביצני הוא באפריקה, שם הוא נפוץ, אך הוא מצוי גם באסיה, בחצי-האי ערב ודווח גם מטורקיה ומאוסטרליה.
עוקץ-עקרב ביצני מכיל אלקלואידים פירוליזידיניים ומשמש באופן נרחב ברפואה העממית, בעיקר בקרב שבטים באפריקה. במספר ארצות אפריקניות משתמשים בתכשירים שהוכנו מהצמח לריפוי סיפיליס. לצמח מיוחסות תכונות של משכך כאבים. תכשיר המוכן מעלים מיובשים של הצמח, כשהם מעורבים בחמאה, נמרח על אזורים כואבים בגופם של חולי קדחת. צורות הכנה אחרות משמשות לטיפול בעקיצות עקרבים. יש הלועסים את עלי הצמח כתחליף טבק.
הסוג עוקץ עקרב משתייך לתת-משפחה במשפחת הזיפניים - Heliotropioideae, כאשר החלוקה הסיסטמטית הקלאסית נעשית לרוב על פי הבדלים במבנה הפרי. עד לאחרונה שוייך עוקץ-עקרב ביצני לסוג Heliotropium. הוא תואר לראשונה, בשמו המקורי Heliotropium ovalifolium, בשנת 1775 ע"י הבוטנאי הפיני-שוודי פורסקאל (Peter Forsskal, 1732-1763), תלמידו של אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) ומשליחיו לגילוי מינים חדשים ברחבי העולם. שם הסוג המדעי, מיוונית: helios - "שמש", tropiein - "להסתובב", מציין את התכונה של בני הסוג, כמו צמחים רבים אחרים, להסב את תפרחתם אל השמש, בהתאם לתנועתה.
לאחרונה נעשתה רוויזיה בתת-המשפחה Heliotropioideae ומיני הסוג עוקץ-עקרב הופרדו למספר סוגים, על פי אנליזות גנטיות-מולקולריות. בשנת 2003 שייכו צמד בוטנאים מומחים לסוג עוקץ-עקרב, הפרואני דיאנה (Nadja Diane) והגרמני הילגר (Hartmut H. Hilger, 1948), את המין עוקץ-עקרב ביצני לסוג נפרד - Euploca, על סמך סמנים מולקולאריים וכן הבדלים מורפולוגיים מסויימים. לפיכך, שם המין המקובל כיום ברשימות הטקסונומיות המובילות הוא Euploca ovalifolia. שם הסוג, Euploca, מיוונית: eu - "היטב", pleko - "מקפל", לאמור: "מקופל היטב" - מתייחס לתפרחת ה"עקרבית", שקצה גלול.
שם הסוג העברי, "עוקץ-עקרב", מובא לראשונה בספרו של אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני, מייסד "נאות קדומים"): "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו", שראה אור בשנת תרע"ז (1917). כמה שנים קודם לכן, בשנת 1913, הוצע השם "צמריון" כשם הסוג [רשימת "מֻנחי-הצמחים" עברית-ערבית-רומית-אשכנזית, התפרסמה בזכרונות ועד הלשון מחברת ג (תרע"ג)], אך שם זה לא התקבל.
בסוג עוקץ-עקרב כ-145 מינים, 14 מהם נאספו בישראל (בסוג Euploca, על פי החלוקה של דיאנה והילגר כ-20 מינים).
כתב: דרור מלמד