ביקיית קפריסין היא צמח עשבוני, חד-שנתי, קרח, משתרע חלקית, לעתים מטפס. אורך הגבעולים 7-40 ס"מ.
העלה מורכב-מנוצה, ובו 7-5 זוגות עלעלים ושני עלי לוואי, ומסתיים בקנוקנת מסועפת. אורכו 6-2 ס"מ. העלעלים דמויי ביצה הפוכה, קטועים בראשם ובעלי חוד קצר. אורכם 14-8 מ"מ. חלק מעלי הלוואי העליונים גדולים, משוננים ושסועים לאונות צרות ומאורכות. התחתונים בעלי 3 אונות או 3 שיניים.
התפרחת נישאת על עוקץ זקוף קצר מהעלה שמחיקו היא יוצאת. העוקץ מתארך בעת ההבשלה. בכל תפרחת 2-1,
לעתים 3, פרחים. אורך הפרח 1.8-1.2 ס"מ. הגביע כפוף במקצת, אורכו 7-5 מ"מ, שיני הגביע בלתי שוות במקצת, דמויות מרצע. אורך הכותרת פי 3-2 מאורך הגביע. צבעה הכללי – קרם. במרכז המפרש ועד קצהו יש כתם משולש גדול בצבע כחול עמוק. עמוד העלי שעיר בראשו.
התרמיל קרח, משתלשל, פחוס במקצת, בעל מקור קצר בקצהו. מידותיו – 0.5 X 2 ס"מ. מכיל 6-3 זרעים כדוריים. בעת ההבשלה קשוות התרמיל מסתלסלות והוא מתבקע.
ביקיית קפריסין היא צמח מזרח ים-תיכוני אנדמי לאזור זה. הצמח נדיר מאוד בארץ ונמצא בסכנת הכחדה. הוא גדל באזורים מוגבלים מאוד בגליל העליון ובחרמון, בקרחות חורש, לרוב במדרונות צפוניים קרירים וטחובים, לפעמים בבתה בשולי חורש.
כתבה ליאורה קרת
פרח פרפרני טיפוסי, ועלה מנוצה ובקצהו קנוקנת – הרי זו לרוב ביקיה (או לפעמים גם אפון או טופח או עדשה). ליתר בטחון נבדוק תכונות נוספות, המבדילות ביקיה מסוגים דומים: לעלה הביקיה יש בבסיסו זוג עלי-לוואי, קטנים מן העלעלים. במינים רבים יש צופנים על עלי-הלואי או על עלי הגביע. משערים שהצוף המופרש מהם, המושך נמלים, מסייע בכך שהנמלים מגינות על הצמח בפני זחלי פרפרים העלולים לאוכלו. הפרי סרגלי, אורכו לפחות כפול מרוחבו. עמוד העלי כפוף וראשו שעיר. זה סוג נפוץ, עם 150 מינים בעולם, 24 מינים בארץ. שמו נזכר כבר בתלמוד הירושלמי ובתוספתא, והוא דומה לשם המדעי. הניקוד של האות הראשונה נקבע בחיריק, בעקבות השם המדעי, אך בקהל החקלאים מקובל לבטאו בפתח. מינים אחדים תורבתו, בראשם הפול, שהוא מין בסוג ביקיה, וכן הכרשינה, ומינים אחדים משמשים כמספוא מזין לבהמות. הפריחה חלה באביב. בסיס הגביע מעוגל או מגובנן, ונאגר בו צוף. בפרח 10 אבקנים, זיריהם של 9 מהם מאוחים לצינור ששפתו העליונה מלוכסנת. ההאבקה היא מטיפוס "משחת השיניים": כל נגיעה של חרק בפרח גורמת לגושיש אבקה לצאת מבעד לסדק בראש הסירה (עלי הכותרת הפנימיים) ולדבוק בבטן החרק, ובביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף. האבקנים מבשילים לפני העלי, מה שמגדיל את הסיכוי להאבקה הדדית, אך יש גם עונת חפיפה, ואז שכיחה האבקה עצמית. עמוד העלי שעיר. הפרי תרמיל מוארך ופחוס. קשוותיו מסתלסלות בהתייבשן ונפתחות ב"פיצוץ", הזורה את הזרעים למרחק קטן. מספר הכרומוזומים 10, 12 או 14 או מכפלה של אלה. במינים רבים מופיעים בצמח שני מיני פירות: פרי רגיל הנישא בראשי ענפים, ופרי אחר המבשיל מתחת לפני הקרקע. בכל חלקי הצמח, ובעיקר בזרעים, יש לעתים רעלים הפוגעים בחרקים, אך אינם גורמים נזק ליונקים, לאדם ולבהמתו. תפוצתו העולמית של הסוג מרוכזת בעיקר סביב הים התיכון, במזרח התיכון ובדרום אירופה.
כתב מייק לבנה