ביקיה צהובה

הדפסה
  Vicia lutea שם מדעי
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
מנוצה צורת העלה
תמים שפת העלה
נחלים וביצות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גולן, גליל, עמקים, שרון, שפלה, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

ביקיה  צהובה
צילום: © שמעון כהן-סיוון   שמורת נחל תל-עדשים, 12-04-09
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

ביקיה צהובה היא קטנית חד-שנתית מטפסת. העלים מנוצים, העלעלים אזמליים צרים, מעוגלים בראשם, ובקצה כל עלעל מזדקר חוד קצר. בקצה העלה נישאת קנוקנת מסועפת. העלים והגבעולים שעירים בשערות ארוכות זקופות, דלילות.
ביקיה צהובה פורחת בין פברואר ליוני. התפרחת קצרה. הפרח פרפרני מוארך, גונו חיוור, צבעו צהוב או סגול או לבן. מפרש הפרח קירח. הגביע קירח, ארוך, שיניו אינן שוות, לרוב ארוכות מאורך צינור הגביע. התרמיל מכוסה שערות זיפניות, פונה מטה.
ביקיה צהובה היא מין נדיר מאוד, גדל בקרקע אדומה ולחה בגליל ובגולן, בעמק יזרעאל ובשרון. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.

הסוג ביקיה
פרח פרפרני טיפוסי, ועלה מנוצה ובקצהו קנוקנת – הרי זו לרוב ביקיה (או לפעמים גם אפון או טופח או עדשה). ליתר בטחון נבדוק תכונות נוספות, המבדילות ביקיה מסוגים דומים: לעלה הביקיה יש בבסיסו זוג עלי-לוואי, קטנים מן העלעלים. במינים רבים יש צופנים על עלי-הלואי או על עלי הגביע. משערים שהצוף המופרש מהם, המושך נמלים, מסייע בכך שהנמלים מגינות על הצמח בפני זחלי פרפרים העלולים לאוכלו. הפרי סרגלי, אורכו לפחות כפול מרוחבו. עמוד העלי כפוף וראשו שעיר. זה סוג נפוץ, עם 150 מינים בעולם, 24 מינים בארץ. שמו נזכר כבר בתלמוד הירושלמי ובתוספתא, והוא דומה לשם המדעי. הניקוד של האות הראשונה נקבע בחיריק, בעקבות השם המדעי, אך בקהל החקלאים מקובל לבטאו בפתח. מינים אחדים תורבתו, בראשם הפול, שהוא מין בסוג ביקיה, וכן הכרשינה, ומינים אחדים משמשים כמספוא מזין לבהמות. הפריחה חלה באביב. בסיס הגביע מעוגל או מגובנן, ונאגר בו צוף. בפרח 10 אבקנים, זיריהם של 9 מהם מאוחים לצינור ששפתו העליונה מלוכסנת. ההאבקה היא מטיפוס "משחת השיניים": כל נגיעה של חרק בפרח גורמת לגושיש אבקה לצאת מבעד לסדק בראש הסירה (עלי הכותרת הפנימיים) ולדבוק בבטן החרק, ובביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף. האבקנים מבשילים לפני העלי, מה שמגדיל את הסיכוי להאבקה הדדית, אך יש גם עונת חפיפה, ואז שכיחה האבקה עצמית. עמוד העלי שעיר. הפרי תרמיל מוארך ופחוס. קשוותיו מסתלסלות בהתייבשן ונפתחות ב"פיצוץ", הזורה את הזרעים למרחק קטן. מספר הכרומוזומים 10, 12 או 14 או מכפלה של אלה. במינים רבים מופיעים בצמח שני מיני פירות: פרי רגיל הנישא בראשי ענפים, ופרי אחר המבשיל מתחת לפני הקרקע. בכל חלקי הצמח, ובעיקר בזרעים, יש לעתים רעלים הפוגעים בחרקים, אך אינם גורמים נזק ליונקים, לאדם ולבהמתו. תפוצתו העולמית של הסוג מרוכזת בעיקר סביב הים התיכון, במזרח התיכון ובדרום אירופה.

כתב מייק לבנה

מקורות מידע



 
גינון חסכוני בצמחי בר